אני מתחילה לתאר לעצמי מה יקרה אם אשתתף באח הגדול. נראה לי שאני אהיה זו שילך ראשונה. כי אני כזאת לא בעניינים,אולי אפילו טיפה חנונית.
אני רגישה כזו כמו אלין,בכיינית,נעלבת בקלות,לוקחת הכל ללב,מדברת המון שטויות,לפעמים קצת חסרת טקט וסתומה,בטח אני אהיה כמו אלין אבל לא אגיע למקום השלישי. אני יעוף אחרי כמה זמן. אבל מעניין מה תהיה ההרגשה. כאילו...מהרגע שנכנסים לשם אי אפשר לצפות שאף אחד לא יכיר אותך. אלא אם כן את עפה כבר בתוכנית הראשונה. אני לא מאמינה למשל שמישהו זוכר עכשיו את דלית לאומי הראשונה שעפה,אולי מעט מאוד אנשים. וגם הם ישכחו אותה מתישהו. מה שכן,העובדה שאת היית כמה זמן באח הגדול נותן לך פופלריות מסויימת בקרב האנשים מהסביבה הקרובה שלך,זה בטוח.
כולם חושבים שאת מגניבה וזה,שהתקבלת לשם,לבית הכי מפורסם וזכית להכיר את אלו שאולי צפויים להגיע למקומות הראשונים.
הצעתי לאמא שלי להיכנס לאח הגדול,היא תהיה ממש פותנה2. היא מבשלת מדהים,דואגת,מטפלת,ומאחר שלא יהיה לה יותר מידי דברים לטפל בהם היא תהיה יותר סבלנית וכו'. רשמתי אותה לשם,מעניין אם יקבלו אותה. זה יהיה כל כך מגניב להיות בת לאמא שהייתה באח הגדול.
גם חבר שלי רוצה להשתתף באח הגדול,הוא יהיה סוג של חצי סטייליסט,חצי ערס. הוא בן אדם רגיש לרוב,אך יודע לקבל דברים בפרופורציות,הוא נחמד לכולם,תמיד מוכן לעזור לכל מי שרק יבקש את עזרתו בצורה יפה,מקבל אנשים שונים ממנו,ולא אומר כל מה שהוא חושב בפנים,כמו סער שהיה אומר לארז דברים שלא מוצאים חן בעיניו. זה מעליב. ויש פעמים שצריך לשקול מילים לפני שמוציאים אותם מהפה. אז אני חושבת שאם הוא ירשם הוא יחזיק מעמד. למרות שהוא יהיה פחות או יותר הכי צעיר שם. ואז יכול להיות שיהיו מצבים לא נעימים עם אחרים מבוגרים ממנו,זה מאוד תלוי באופי שלהם. כי בסך הכל הוא מוכן לקבל כל אחד.