יומן פרטי.

אז המון זמן לא עדכנתי, לא יצא לי ..גם עדכנתי את הבלוג בנות שיש לי והיה לי עבודה וכו'. אז עכשיו יש לי זמן לעדכן.

-

העדכון הראשון מתחיל בדבר ששמתי לב אליו בזמן האחרון,וזה שאני פשוט לא יכולה בלעדיו. אני כל כך אוהבת אותו. אני אוהבת לחבק אותו,אני אוהבת לנשום אותו,להריח אותו,להסניף אותו,לגעת בו,לנשק אותו ,לנשק כל מקום בגוף שלו. הוא הורג אותי,הורג אותי מרוב אהבה. אני בחיים לא הרגשתי דבר כזה למישהו,אפילו את הקודם לא אהבתי בצורה כזו. את הקודם אהבתי בצורה אובססיבית,ואותו אני אוהבת בצורה אמיתית. אהבה אמיתית,כזו שגורמת לפרפרים בבטן להתעורר מהשינה שלהם כל פעם מחדש. כל פעם כשאני רואה אני מרגישה טוב כזה עם עצמי,אני מרגישה שיש מישהו שגורם לי להתעורר בבוקר ולחייך,ובדרך כלל זה לא קורה. תמיד כשאני עצבנית,אני יודעת שהוא יבוא ויצחיק אותי ויחבק אותי ואחרי כמה שניות אני נרגעת. זה פשוט לא ייאמן. והוא כאילו...הוא מדהים,הוא אפילו מסתדר עם המשפחה שלי. טוב נו..הוא אשכנזי כמוני,אולי בגלל זה מקבלים אותו. אבל ההורים שלי יכולים לסמוך עליו שהוא לא יגע בי לא מרצוני,והוא תמיד עוזר כזה,ונחמד,ואומר שלום ומה לא? הוא פשוט נסיך, נסיך החלומות שלי.

אני מרגישה שאני רוצה להרגיש אותו כבר. אני לא לחוצה,חס וחלילה..בגלל שאני בת 18 ועדיין בתולה,אבל אני רוצה אותו כבר..להרגיש אותו עד הסוף,את האהבה שלו,אני פשוט אוהבת אותו. ואני חושבת שחיכיתי מספיק לבן אדם הזה שיאהב אותי כדי שאוכל לסמוך עליו בעיניים עצומות לגבי הדבר שהכי חשוב לי בעולם כרגע. הבתולין שלי. אני לא מסכימה ולא הסכמתי בחיים לעשות סקס עם אדם שמראש זה ברור שלא יהיה אפילו קשר רציני. והפעם זה קשר רציני כזה,אנחנו יום שישי כבר 5 חודשים. מי היה מאמין שיהיה לי כזה קשר? אף אחד לא היה מאמין. לפעמים אמא לא מאמינה לי שאני אוהבת אותו,היא חושבת שאני רואה בו ידיד,אבל זה כל כך לא נכון. כל כך לא. אני הכי אוהבת אותו,אחרת לא הייתי מתרגשת לראות אותו,זה היה כמובן מאליו,זה היה רגיל אצלי,אבל כל פעם..כל פעם כשאני רואה אותו,משהו מתעורר בי. רגש שבחיים לא היה לי אותו. זה קצת חדש לי כל זה,ואני מתחילה להתרגל. מתחילה להתרגל להרגשה שאני אוהבת  מישהו והוא מחזיר לי אהבה,אהבה אמיתית כזו....ואני הכי מרוצה מזה. ואני פשוט מודה לאלוקים כל הרגע שהוא הכניס לי אותו לחיים,כי בלעדיו לא הייתי שווה כלום.....

-

התחלתי לחפש אחר קורסים,וכל יום מתקשרים אליי בתי ספר שונים,מכללות ומציעים לי קורסים שלהם. יש כאלה שהציעו לי קורס גראפיקה ויש כאלה של תסריטאות ויש כאלה של איפור. אני כל כך אוהבת לכתוב,אני חושבת שזה מאוד בא לידי ביטוי גם בבלוג הזה. הכתיבה הזורמת,האורך...אני אוהבת מאוד תסריטאות ואני לומדת בעזרת ספר בעצמי. אני כותבת תסריט לסרט שאנחנו אמורים לעשות כסרט בגרות בקולנוע,2 יח' מעשי.

אבל מה,תמיד יש מכשול בדרך. וזה המורה שלי...כאילו,מה היא חושבת שהיא? היא אשכרה רוצה לעשות את הסרט שהתחלנו,היא לא מבינה שאנחנו באמת צריכים לסיים אותו אבל בשביל סרט י"א כי אין לנו סרט,וזה חלק מהציון,ואני חושבת שזה לא פייר. כי אני יושבת הרבה זמן וכותבת וכותבת,ומשפרת ומתקנת,ואני רוצה להגיש שלה כדי שנוכל לצלם. למרות שאני כבר לא מאמינה כי אין בקושי זמן. אם לא נתחיל לצלם באמצע אפריל אין סיכוי שנגיע בכלל לעריכה. הרי צריך לפחות 3 ימי צילומים רצופים + כמה שעות ביום של עריכה טובה. עורך אין לנו כרגע,ואני צריכה עזרה,אני גם צריכה לחפש שחקנים. אבל היא כאילו מבאסת אותי,היא אומרת לי מראש שלמרות כל ההתאמצות שלי היא לא רוצה לעשות את הסרט וזה מגעיל מצידה. כי זה סרט מעולה,עם רעיון,משהו שנוגע ללב,שצעירים מתחברים אליו. למה היא חייבת לעשות רע כל כך? מה מפריע לה ?

-

מאוד מוזר כל הקטע הזה שפיתאום הוא יושב איתנו כזה,זורם איתנו בשיחות,מצחיק אותנו. לא שאכפת לי ממנו,הרי שכחתי ממנו כבר,ואני לא מרגישה אליו כלום,אבל זה מוזר כזה. כי הוא לא היה מסכים לשבת איתי לבד ולדבר איתי,ופיתאום הוא כזה מדבר חופשי,שולח שירים,מתיישב איתי עם החבר שלי וחברה שלי. אני באמת לא מבינה אותו. הוא גם כל הזמן נועץ בי מבטים,ויש קטעים שהוא מסתכל לי על התחת..למה הוא עושה את זה? אחרי מה שהוא סיפר לי. אני חשבתי שלא יקרה כל הדברים האלה. אבל בסדר....התרגלתי שהילד הזה מוזר מטבעו. ואין לי ברירה,אלא להשלים עם זה.....

-