"נירררר אתה בא?!"
"כן אני כבר יוצא.."
"נו כמה זמן לוקח לך?"
"הרבה!!"
"שמתי לב.."
ניר ודנה היו תאומים, ש בני 16, שגרו בנתניה עם שני הורים ואח קטן וחמוד
הם לא כל כך הסתדרו בדרך כלל, אבל בסופו של דבר הם אהבו אחד את השני מאוד...
הרי איך אפשר שלא? הם תאומים.
יום אחד, בארוחת ערב, מספר שבועות ליפני תחילת החופש הגדול, הכריזה דנה בחגיגיות:
אמא, אבא, אני רוצה ללכת ל"סאמר סקול".
ההורים הפסיקו לאכול בבת אחת, הניחו את הסכו"ם והביטו זה בזה בדממה, בעוד ניר והאח הקטן גיא ממשיכים לאכול תוך כדי מבטים תוהים זה בזה...
דנה צפתה את התגובה המופתעת מצד הוריה, ולאחר מספר דקות של דממה הוציאה מכיסה דף, ובו הסבר על הסאמר סקול אליו היא רצתה ללכת: "אלוני הפארק".
בדף היו ילדים מחייכים, תמונות של מקומות שונים, ובמרכז הדף, בכותרת גדולה ומודגשת, כתוב: השנה באנגליה.
המשפחה הייתה משפחה עמידה, והסתדרו ביום יום מבחינה כלכלית טוב מאוד, אך לא צפו לבקשה כזו מבתם.
לבסוף האם אמרה שישקלו זאת, וכולם המשיכו לאכול בדממה, כל אחד בהרהוריו.
בסוף הארוחה, כשניר ודנה עלו למעלה, פנה ניר לדנה: "איך לא סיפרת לי על זה?" "לא חשבתי שזה ישנה לך.." "אבל את טובה בלימודים, לא כמוני, יש לך ציונים גבוהים, למה את צריכה את זה?" "אני עושה את זה בלי שום קשר לבית הספר" "אז...?" "אני עושה את זה כי אני רוצה לחוות דברים חדשים, להכיר אנשים חדשים, ולהתרחק קצת מהכל..." "גם ממני?" "מהכל..."
שבוע עבר, והנושא לא הוזכר בבית משפחת גולד.
יום אחד בארוחת הערב, שני ההורים התיישבו לשלוחן ונראו לחוצים.
לבסוף, פצחו בדברים: "דנה, חשבנו על זה הרבה, ואנחנו מבינים כמה זה חשוב לך. על פי כן אנחנו מוכנים לממן לך את הנסיעה לסאמר סקול.." "ישששש" קפצה דנה "אבללל.. יש לנו מספר תנאים." "הכל, אני יעשה הכל!!!" ענתה דנה מייד.
"בסדר.. הראשון הוא שאת צריכה להבטיח להיות אחראית, ולהשתתף מעט בהוצאות מהחסכונות שלך..." "אין בעיה" ענתה דנה. "השני... את צריכה לשמור על עצמך שם, ולהזהר מכל הנוחלים שיכולים לחכות לך שם." "ברור.. מה חשבתם?" אמרה דנה. "והשלישי..." הם התמהמהו מעט... "השלישי הוא שניר יצתרף אלייך"
כולם קפאו על מקומם. הבית דמם. ניר ודנה החליפו מבטים תוהים... הם לא הבינו.
וזהוווו בינתיים (: זה ההתחלה של הסיפור בהמשכים שלי..
המשך יבוא (חח ברורר..)
מקווה שנהניתם
מואאאהההההההה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רוני אהרוני
