בכותרת: צומי.
איראן: "צפויות הפתעות בתחום הגרעין"
יופי. מאוד בוגר ומקורי, איראנים.
איך אתם מעיזים בכלל לגנוב את הטריק לקונדסון?
ישראוסקר.
תחרות הבלוגים השנתית של ישראבלוג.
מאחר ואני כה פופלרית, אהודה ומצליחה [לא לא ולא] מצאתי את עצמי מתמודדת בתחרות הזו השנה.
בכללי, זה אומר שאני הולכת לשדל אתכם להצביע לי.
ביתר פירוט, יש לי רימון
[כן! למאכל! אבל הטעם מזעזע מספיק כגורם הרתעה]
עוזי
[ג'וק שנידבתי למשימה הנשגבת]
קלצ'ניקוב
["בנג'י! בוא רגע!"
"מה?"
"מהיום קוראים לך קלצ'ניקוב, בסדר?"
"בסדר" –חוזר אל סביבתו הטבעית. הטלוויזיה-]
ואני לא מהססת לעשות בהם שימוש.
אז אנא מכם, הצביעו לי.
[הו. אתם חושבים שזה היה קטע מטריד?
אתם צריכים לראות את הדרך בה אני מבקשת כסף מאמא,
או פתק שיחרור מהמזכירה האומללה עד מאוד
'מחלת היאפים? תרגישי טוב חמודה']
"איזה מגניב! הצבע התחיל להיעלם והשיער שלך חזר להיות אדום!"
"בעיה אחת קטנה. מעולם לא היה לי שיער אדום"
"הו. ו... שורשים בלונדיניים?"
"ממש לא"
"אוי ווי"
"בהחלט"
השיער שלי איבד את עצמו לדעת.
עזבו את זה שהוא נעשה אדום לפתע,
מה פתאום הוא מתחיל לצמוח בלונדיני?!
אני לא צריכה עוד תיזכורת למנת המשכל שלי, בשביל זה יש אחים גדולים.
אני מצטערת.
התחלתי לכתוב את הפוסט,
אבל אז הבנתי שזה לא מחוכם במיוחד לנסות לכתוב משהו שעולה ברמתו השכלית על בדיחות פיפי קקי כשאני נדרשת לעזוב את המחשב לאלתר, כיסוי הבשר שלי שרוף לחלוטין, המוח מיובש.
וישנו גם חול הים שהגיע למקומות בגוף שאני בכלל לא מודעת אליהם.
לא, מכת השמש היא תמידית.
אז, מאחר ויש לי עוד כמה וכמה מסרים חיוניים להעביר לאומה [אולמרט- תחליף- מספרה, וכאלה] יהיה פה עוד פוסט בימים המאוד קרובים.
אוהבת ומעריכה.
[או: "בחי'את, תצביעו לי"]