אני לא.

שידולים [AKA איומים מטרידים] לעידכון, במספרים:

30 "נו, מתי תעדכני?",

מ10 אנשים שונים,

7 ימים בשבוע.

8 תגובות הדורשות בתוקף עדכון מיידי

1 תגובה חיננית המאיימת ברצח

26 הודעות באיסיקיו

18,000 השווצות של חלי שהיא מעדכנת פי שמונים ממני.

1 הצמדה מפחידה נורא שלי לקיר על ידי חלי רבת הכוח כשאין אף אחד מסביב.

1 החלטה טובה- טוב, היום נעדכן.

1 הינהון מהיר של חלי, שחרור מהקיר המחוספס ועיסוי הצוואר.

"נו, המורה. שם! ליד הYיה"

"ליד המה?"

"וואיה?"

"מה זה בכלל וואיה?"

"אה, יש מצב שקוראים לה גם גמא"

תגידו, אני היחידה המודאגת מכך שהאישה השמנה בפרסומות של יופל'ה דיאט רק משמינה מפרסומת לפרסומת?

אבא-של-חברה-שלי אמר לה, אחרי מבחן בו היא הצליחה לצבור 2 נקודות, שהיא יכולה בקלות לקבל במבחן הבא פי עשר.

כן, בדיוק.

חודשים ארוכים בהם הושקעו דם, יזע ודמעות* התנקזו כולם אל הרגע המכריע- הבגרות במתמטיקה.

כמובן שאצטרך לעשות שוב מועד קיץ. העובדה שהמורה הצעירה שלנו מעולם לא הגישה לשאלון 05 לפני אולי תרמה למגן המושלם, אבל היתה חלק די עצוב אחרי הבגרות כשגיליתי שנושא כלשהו הוא שונה לחלוטין ממה שלמדנו.

אבל לא נורא, מטעויות לומדים.

בפעם הבאה אני אכנס לכיתה בה הבוחנת היא לא הצרפתייה המפחידה.

[*דם- לעזאזל, דפים חדשים הם הסכינים הקפיציים של שנות האלפיים.

יזע- סוגרת חלון, לובשת חולצה, לובשת עוד חולצה, לובשת סוודר, לובשת מעיל, מדליקה את המזגן ומתכרבלת בשמיכה.

חצי שעה לאחר מכן; "צצצ. חורף בישראל זה לא חורף"

דמעות- מה, לכל הרוחות, חשבו לעצמם יס כשהם שמו סרט כל כך עצוב לפני בגרות? מה?]

"אני יודע בשביל מה יש לנו רגליים"

"בשביל מה, בנג'י?"

"בשביל שנוכל לבעוט בגנבים!"

אין מה לומר, הילדון עם היד על הדופק.

"ילד ואימו נפצעו בשריפה שפרצה במאהל בדוואי"

מה, עכשיו אימואים הם כבר לא בני אדם?

[זו שאלה רטורית, אני יודעת שלא]

חה, אפילו את אמא שלי לא ניתן לעצבן בכזו קלות.

שבועיים בהם לא הפסקתי לקבל שיחות גוביינא ו"סליחה, טעות" בערבית גרמו לי להרגיש כי אחת ממצוות הקוראן היא להקדיש שעה ביום לחיוג כמה שיותר מספרים לא מוכרים.

היי, אבל תסתכלו על הצד החיובי- זכיתי בהתגלות אלוהית ממש כשבשיחה אחת ביקשו את 'נאמיר' ולא את 'מוחמד'.

כל המחשבים בבית הספר שלנו הוחלפו בגירסא שחורה, נקייה, טובה ובעלת כל החלקים הדרושים להפעלה.

עכשיו, למרבה הצער, זה מרגיש קצת לא נעים לפתוח שם את כל ההודעות המוזרות שמקבלים בתיקיית הספאם.

אבל רק קצת.

'האדמור רבי משהו שליט"א בא לעיר'

חה, תראו איזה מוזר הם כותבים שליתעעע.

אני סוף סוף יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה;

מתולתלת.

אבל בכל הנוגע למקצוע עתידי, ממש אין לי מושג. בזמן האחרון התחלתי לשאול אנשים קרובים אלי איפה הם רואים אותי, מבחינה מקצועית, בעוד עשרים שנה מהיום.

בתשובות של חצי מהם צמד המילים 'מעבדה מוזרה' הופיע.

ואני שואלת- איזה רושם, בשם כל המוחמדים, אני משאירה על האנשים סביבי?

יש לי מורה שדומה לג'ון לנון.

מורה נקבה שדומה לג'ון לנון.

"רק שתדעי שחלב פרה זה בכללללל לא בריא"

"מה, עלית מייצרים חלב?"

בשש עשרה שנות חיי היו מעט מאוד מקרים בהם צחקתי כמו הרגע בו גילתה מיכלי כי הפרגיות שהיא אמורה לשקול במסגרת מגמת מחקר לא ממש דומות לפרגיות של המסעדה.

בעיקר כי הן עדיין מקרקרות.

-מחזירים מבחנים במתמטיקה-

"טוב, לפחות צדקת בדבר אחד"

"את רצינית? במה?"

"את תצטרכי לעשות מועד ב' "

זהו להיום, אמיגוס.

נתראה בשמחות ובעוד נאומים חוצבי להבות וגדי סוקניק.

סיונארה פרינדס, מי יתן והאל יראה לכם את הדרך בה לא תדרכו על קוביות לגו כשתקומו באמצע הלילה.