עניין מאוד מטריד התרחש בפריפריתנו לפני שבוע וקצת.

עד ש-סוףסוף- הואיל שר בממשלת ישראל לכתת רגליו עד למקום שכוח אל זה.

הגיעה שרת החוץ.

מעניין אם הם מתכוונים לספק לנו עוד רמזים או לחכות ולקוות שכבר נבין בעצמנו.

חלומות הלילה שלי מעולם לא נטו באופן מובהק לכיוון השפיות.

אם החלומות שנחלמו לא מזמן-

מיקי בוגנים, מרגריטות ואני בתור הברמנית שלו.

סיוטים על איקסים וואיים לא הגיוניים.

ואם חלומות הילדות שתמיד אזכור כנראה-

שור זועם, ודלת הבית שלא עומדת בלחץ. [החלום הזה, אגב, הפסיק להופיע ברגע שהחלפנו לפלדלת]

וארץ הפלאות של אליסה ששוכנת במעלה המדרגות בבית של סבתא.

אבל, מוזרים ככל שהם יהיו, הבלתי יאמן קרה וחלום אחד ויחיד הצליח להתעלות על כולם באובן מובהק. ומעשה שהיה כך היה:

בגרות במתמטיקה [מוטיב מרכזי ברב החלומות]

נתונה הפונקצייה:

f(x) = ברית מילה

רגע לפני שפרצתי בבכי, קרעתי את הבחינה והתחלתי ליילל שאני לא יודעת כלום. עלתה מוחי מחשבה מוזרה. וכמובן, כמו בכל פעם שעולות בי מחשבות מוזרות, הלכתי לחלוק אותה עם המנהל שבן רגע הפך למשגיח בבגרות ולדוקטור של כבוד במתמטיקה.

זה התחיל שפוי: "המנהל, הפונקציה הזו ממש ממש מוזרה"

והסתיים קצת פחות שפוי:

"רגע... אז... יכול להיות שהנגזרת שלה היא עורלה?"

"איך קוראים לבן של הפרה?"

"עגל"

"ואיך קוראים לבן של הציפור?"

"גוזל!"

"ו... איך קוראים לבן של הסוס?"

"... איך שהסוס קורא לו"

במסגרת החופש

[עדיין לא מצליחה לעכל שהשנה המתישה הזו נגמרה]

הבנתי שהגיע הזמן לבצע את מה שאני דוחה עוד מחנוכה- ולצייר על הקיר בחדר.

בחנוכה כבר הספקתי לשרטט את "שיר בעיפרון" של בית הבובות בתוספת רקע שושני-קיטשי.

בפסח כבר הספקתי להבין שאני מעדיפה טיח חשוף.

מאז, ביוב רב זרם בירקון ועוד לא מצאתי רעיון אחר שממש ממש אוהב.

אם למישהו מכם יש רעיון לציור קיר או לטקסט [או שילוב של שניהם] שיתאים לדעתכם,

חלון התגובות נמצא פה לא רק בשביל לתקוע לי את המחשב.

אני לא מסוגלת לסבול יונים.

ולא מדובר רק בעובדה שהן לא חיות אינטליגנטיות במיוחד

אלא גם בכך שהן טיפשות עד אימה.

כל כך טיפשות שהתחביב האחרון שהן אימצו לעצמן הוא לצבור מהירות עצומה ולעוף כמו טיל חסר עכבות...

היישר אל רשת החלון שלי.

בשש בבוקר.

מי גדולה?

~מצביעה על פסל החירות~

בברכת- פרס הצליח לשרוד עד למינוי!