אז ככה אני חושבת שהגיע הזמן לכתוב פשוט מהלב.
אני מתגעגעת.אני מתגעגעת ושום דבר לא יכול לעצור את הגעגועים הכואבים האלה...
אני מבולבלת אני באמת לא יודעת מה לעשות ומה נכון או לא נכון...ומה שהכי קשה אלה הגעגועים...
אני פשוט מרגישה כל כך ריקה וכל התוכניות שלי ללמוד לנגן בגיטרה,ללמוד לרקוד,להתנדב בעמותות כולם נראים עכשיו לא
שווים..
חסר לי משהו אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל הוא חסר לי וזה כואב לדעת שהוא לא יחזור יותר משאפשר לתאר
וזה כואב לדעת שלא יכולתי לעשות כלום כדי לעצור את זה וזה שורף מבפנים לדעת שאת כל הזמן שהיה לנו ביחד בזבזתי איתו על ריבים
במקום לספר עד כמה אהבתי אותו ועד כמה הוא היה לי חשוב.
ואני כועסת על עצמי אני יודעת שזאת לא אשמתי שהוא מת אבל תמיד מכרסמת בי התחושה שיכולתי לעשות משהו שבעצם לא יכולתי.
ואני כועסת על עצמי שברוב הזמן אני שוקעת ברחמים עצמיים במקום לברך על מה שיש לי על כל הדברים היקרים לי.יש הרבה.
אני מוצאת את עצמי בוכה. פשוט יושבת ומזילה דמעות,מסרטים,מתוכניות,ממצבים של אנשים,אתמול בכיתי כי שמעתי בחדשות שמצאו לילד תורם מח עצם בכיתי משמחה ואפילו הדלקתי לכבודו נר.
אבל אני לא יודעת אני פשוט מקווה שכל המצב הזה פשוט יעבור כבר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
