=החברים של נטע=
פרק 1-
נטע:"את מבינה? אני לא מאמינה שהייתי ילדה כל כך מפגרת . רון את מבינה שכמעט מתתי בגלל דניאל המפגר הזה. אמן יחנק!" אמרתי עצבנית,
רון:"נו העיקר שעברת את זה. לא נורא, אבל העיקר שהוא היה שם בשבילך.." היא אמרה,
נטע:"מי?" שאלתי,
רון:"מי זה כבר יכול להיות?" היא ענתה,
נטע:"מה ? ג'וני?" שאלתי,
רון:"ב-ד-י-ו-ק" היא ענתה
היי, קוראים לי נטע, אני בת 15 מהמרכז.
לא חסר לי דברים במשפחה, זאת אומרת , אוכל וכאלה.
כסף לדירה גדולה אין לנו במיוחד. אבל אף פעם אמא לא החסירה מאיתנו דבר.
אנחנו שלוש בנות במשפחה, ואמא חד-הורית.
אני לא יודעת איפה אבא שלי, הוא בטח בחו"ל עם עוד אחת מהחברות החדשות שלו.
לפני חודש שמעתי שזאת אשלי, אחת שצעירה ממנו בכמעט 7 שנים.
אני לא מבינה מה הוא עושה איתה בכלל,
אפשר להגיד שהוא עשיר, כן.
הוא שולח לי כסף פעם בחודשיים, בערך 50 דולר. שהולך לאמא כדי להאכיל את כולנו ולקנות לנו בגדים.
זה לא כל כך עוזר . אבל גם זה משו.
אמא עובדת בשתי עבודות, ואני יודעת שזה קשה לה, אבל היא לא מוכנה לתת לשני וטל לעבוד, שאלה שתי האחיות הקטנות שלי אפילו לא בבייביסיטר.
שני בת 11 וטל בת 12 וחצי.
אני עובדת כמוכרת בחנות שמול הבית, חנות בגדים.
כשאהיה גדולה אני רוצה להיות מעצבת אופנה. אבל זה עוד חלום פרוע שלי, שאני יודעת שלא יתגשם,
אין לי מספיק כסף לממן לי לימודי אופנה, כי את רובו אני מביאה לאמא .
אז בואו נחזור למקרה,
כמו שאמרתי לכם, קוראים לי נטע, אני.. אמ. קצת קשה לי לדבר על זה,
אני כמעט הייתי חלק מתאונה, בכוונה. או אפשר לקרוא לזה. התאבדות.
כן , זה הכל קרה בגללו,
בגלל דניאל. הוא היה חבר שלי, היינו ביחד 5 וחצי חודשים, עד שבאתי יום אחד לבית שלו ומצאתי אותו באמצע... עם רוני. ה'מזרן של השיכבה'.
אני נזכרת בסיפור ועולות לי דמעות,
איך יכולתי להיות ילדה כל כך מטומטמת?!
=פלאשבק=
נטע:"דניאל, דני, דנוני, אפשר להיכנס..?!" שאלתי בקול רך,
לא שמעתי שום תגובה, הייתי בטוחה שאולי הוא במקלחת ולא שומע אותי.
שמעתי כל מיני רעשים אבל המוזיקה שבקעה מחדרו כאילו הסתירה את קיומם.
נטע:"דניאאלל?" שאלתי בתימהון למראה שהוא והיא ביחד , עושים.. עושים סקס במיטה שלו, במיטה שעד לפני כמה זמן הייתה מקודשת רק לנו.
דניאל:"נטע, נטע בואי. נטע לא אל תלכי," הוא מיהר לשים את הבוקסר ואת המכנס שהיה זרוק בפינה ורץ אחריי במדרגות ותפס בידי בדיוק בפתח הדלת של הבית.
נטע:"אל תיגע בי יא מסריח. אין לי יותר קשר אלייך, לך לך לזונה הזאת. אני שונאת אותך!" אמרתי והתחלתי לבכות,
דניאל:"נו נטע אני מצטער , לא רציתי שתראי אותי ככה" הוא אמר,
*הוא תמיד היה כזה מטומטם!*
נטע:"אה שאני לא יבוא ויראה אותך מזדיין איתה? שאני יחשוב שהכל כרגיל, אתה כזה חולה. זה כל כך טוב שראיתי את זה. שזה נגמר כאן." אמרתי , הסתובבתי והלכתי.
דניאל:"לא נטע, נו אל תלכי.. לא !" הוא צעק.
היה כבר חשוך בחוץ.
הכנסתי לאוזניי את אוזניות הפלאפון שלי ושמעתי מנגינה עצובה.
תמיד זה עוזר לי לחשוב.
הדמעות הציפו את עיניי ולא התביישתי לבכות, גם אם אנשים מסתכלים.
...:"הכל בסדר ילדה?" ניגשה אליי אמא אחת שהייתה עם הבת שלה בצד הפארק.
נטע:"כן כן , הכל בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך מזוייף וניגבתי את הדמעות.
האמא הסתובבה והלכה,
וככה גם אני.
המשכתי להסתובב ברחובות, הגעתי לצד השני של השכונה, לאט לאט הגעתי גם לשכונה החדשה שבנו שם.
אמא התקשרה בלי סוף , לא יכולתי לענות. רק שלחתי SMS שאני אצל חברה ושהכל בסדר.
גם דניאל התקשר בלי סוף , סיננתי אותו. איך הוא יכול להתנהג כרגיל אחריי זה? הוא כזה מפגר! איך הוא חשב על זה בכלל ?!
שילך שילך לרוני הזאת . כזאת כלבה. חשבתי לעצמי בלב והתחלתי להרגיש את העצבים עולים להם לאט לאט.
הגברתי את המוזיקה כבר עד כמה שהיה אפשר, ככה לא שמעתי מה שהיה בסביבתי.
גם לא את הקריאות של הילד מאחוריי.
...:"תיזהרי! תיזהרי!" הוא צעק, אבל היא לא שמעה,
הוא ראה אותה מתקרבת , המכונית דהרה ולא שמה לב אליה.
הסתכלתי אל האורות של המכונית והלכתי צעד צעד, יותר ויותר לאט.
הרגשתי שאין לי בשביל מה לחיוך.
לדניאל נתתי את הנשמה שלי והוא דרך עליי והרג אותי מבפנים.
אם אני מתה מבפנים, אין לי נשמה. אז למה אני צריכה להישאר כמו עוד גופה מהלכת!?
הוא כבר ראה את המכונית כמעט ונכנסת בילדה, הוא היה חייב לעשות משהו, להציל אותה.
הוא קרא לה, אבל היא לא שמעה,
הוא הזרק את האופניים שלו במהירות בצד ורץ אליה, להגיע כמה שיותר מהר.
ממש דקה לפני שהמכונית פגעה בה הוא רץ ודחף אותה ואותו במהירות.
שניהם נפלו בדיוק על החול שהיה בצידי הכביש.
..."את בסדר?" שאל הילד וחיוך של דאגה עלה על פניו.
נטע:"אממ.. כן בסדר. תודה," אמרתי וחייכתי חיוך. לפחות למישהו אחד חשוב שאני כן ישאר בחיים, לפחות למישהו אחד.
...:"אז, איך קוראים לך?" הוא שאל לאחר שקם והושיט לי יד לעזרה.
נטע:"קוראים לי נטע, ואיך לך !?" שאלתי בחיוך , הפעם באמת אמיתי.
היופי של הבנאדם הזה הקסים אותי.
והוא לא היה מהמיוחדים, לא היו לו עיניים כחולות ושיער בלונדיני.
הוא היה עם פוני, כובע, שיער טיפה ארוך ועיניים חומות.
...:"קוראים לי יונתן, אבל את יכולה לקרוא לי ג'וני.." הוא אמר בחיוך,
נטע:"תודה רבה ג'וני, אני חייבת לך את החיים שלי. באמת תודה.." אמרתי,
ג'וני:"אין על מה, רק .. את יכולה להסביר לי איך לא שמעת אותי!?" הוא שאל מתפלא.
הראיתי לו את האוזניות שבידיי.
ג'וני:"אה.. עכשיו זה מסביר הכל.." הוא אמר בחיוך,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
