"כי כמה שתדע יותר, ילד, תבין פחות"

כל שנה ושנה זה יותר קשה ,

אולי כי מבינים יותר ויותר. למרות שאני מרגישה כאילו עכשיו הכל התבלגן לי בראש

ואני כבר לא מבינה._.

זה פשוט מזמרר. לא נראהלי ששאנ בחיים הייתי שורדת בזה ,

בלחץ , בפחד , בעצב לאבד קרובים , לסבול עינוים והשפלות ,

זה כלכך נוראייי.

למי שייצא לראות את הסרט "הפסנתרן", זה סרט ממש קשה ועצוב על השואה.

אני ראיתי רק חלק ממנו ולא הצלחתי להמשיך , נשברתי בקטע שהחילים נכנסו למשפחה בגטו הביתה

ואמרו להם לעמוד והייה סבא אחד נכה על כיסא גלגלים והוא לא יכל לעמוד אז החייל זרק אותו מהחלון מקומה 4.

זה כלכך מצמרר ועצוב :S

תמיד הייתה לי חולשה לאנשים זקנים, זאת אומרת הם אנשים חמודים ומסכנים ואני תמיד מרחמת עליהם.

אם הקטע הזה עם הכיסא גלגלים למשל הייה באמת אמיתי , סתומרת הוא באמת קרה ? זה הייה כלכך נוראיי.

פעם לא הייה לי בעיה עם גרמנייה. כאילו חשבתי תמיד שהקטע הזה מאחורה והגרמניים של היום מצטערים על זה ,

וזה נכון שהם גם משלמים פיצויים לניצולי השואה. אבל לאדעת , יש בזה משו טיפה..מפחיד, מצמרר, לא יודעת מה - לטוס לגמרניה. כי תמיד נשארים עוד כמה נאצים , זה לא יהיה חלק אףפעם .

יש שם כאלה שמוכנים לגרום שוב לשואה , מזל שהם אחדים וש..זה כבר לא ייקרה.

אבל מבחינת החשיבה והדעות שלהם עלינו אין מה לעשות.

עוד שבועים אני חוגגת בת מצווה.

אני נכנסת לכל מיני לחצים , כל שניה חושבת שיהיה טוב ואז חושבת שיהיה רע. זה מחרפן אותי,

אני חייבת לצאת מהלחץ. כנראה זה מהתרגשות.

טוב. משעמם לי. הלכתי,

3>