אתגר גלובלי

אז הקטע הבא נועד כדי לסכם בקצרה ולהמשיך הלאה.

שלא כמו בעבר אנו כמין האנושי מסוגלים להבין בצורה מודעת שהעולם, כמו ארץ ישראל, דיי קטן למעשה.

ובודאות לא בלתי מוגבל. אנו מסוגלים להבין שהוא מרחף בבידוד חללי- משמע הוא מערכת סגורה. כמו אקוואריום. ואם זה כדור הארץ הוא האקווריום שלנו ומישהו בו מחרבן, כולם מושפעים מזה.

למזלנו, יש לנו אקווריום כלכך מתוחכם שהקקי של מישהו, זה הזהב של מישהו אחר. אותם מערכות יחסים בעצם מנטרלות את איום הקקי- יאנו אנו לא כמו דגי הזהב שצפו לי תוך פחות משבוע.

אלו הם שירותי החינם של הטבע בנושא ניקיון.

הם (המערכות הטבעיות של ניקויי הפלנטה) פועלות בגלל שהם הצליחו להסתגל לאט במשך מיליוני שנים.

לכל יצור בכדור הארץ יש את פליטת המזהמים שלו. בחלק מהפליטות הטבע יודע לטפל עד כמות מסויימת.

אולם אנו כמין האנושי – מאז גילויי האנטיביוטיקה ובאופן קבוע- הגדלנו שני מדדים המשפיעים על הזיהום העולמי:

מספר הנפשות המזהמות וכמות הזיהום לכל נפש. את המדדים הללו הכפלנו פי כמה וכמה תוך זמן קצר.

זאת אומרת, עם העליה ברמת החיים של חלק מאוכלוסיית העולם הלחץ של הזיהום שלנו על המערכת גדל. טביעת הרגל האקולוגית שלנו גדלה תוך ניצול הרסני של משאבי טבע שקיומם הטבעי חיוני לתפעול מערכות שירותי החינם של הטבע.

כפועל יוצא של התמערבות מהירה במזרח הרחוק (וחוקית)- בשנים הקרובות נכפיל בערך פי 2 את הנטל על כדור הארץ.

גם כיום אנו במצב של גירעון תמידי שנתי. כדור הארץ אינו מסוגל לנקות את הפליטות של בעלי החיים בו. המערכות העדינות כושלות לייצב את המערכת ומשברים סביבתיים צצים בכל מקום.

ולסיכום סופי: המצב בכי רע, ויש לעזור לעצמנו ולעולם שלנו.