אתגר גלובלי

שיטפון במדבר הוא משהו שיש להימנע ממנו. לצער מספר לא מבוטל של משפחות, שיטפונות עשויים להגיע מגשם מרוחק ולהפתיע גם ביום בהיר. אפשר להימנע משיטפונות: אפשר להיעזר בשירותי מדע האקלים. אפשר לא לטייל בחורף. אפשר לטייל על ההרים ולא בגאיות.

משברי הסביבה הם לרוב דומים קצת לשיטפונות. הם קורים בפועל ומשפיעים אלינו. לפעמים הסיבות להיווצרותם  נסתרות מטווח קרוב, וצריך קצת לחפור בשביל להבין אותם בעוד מועד. אתם מוכנים?

 :(NIMBY)רחוק מהעין, רחוק מהלב

בעיות סביבתיות קורות יותר במקומות אחוריים. באזורים נכשלים. בקטבי העולם. במקומות שבהם האוכלוסייה חלשה או מוחלשת ולא מרימה צעקה (בדואים ליד רמת חובב...).

ניצול והטעיה:

האנשים שמנצלים את החלשים, או את חסרי הייצוג הכספי, לרוב אינם מעוניינים שאנשים אחרים יראו את   פשעיהם. אותם אנשים שעושים זאת באופן נרחב לרוב תלויים בציבור אפאטי ובּור שיכלכל אותם. ציבור חכם וביקורתי עשויי חס וחלילה להחרים אותם. אינטרס ברור למה כדאי ליצור אי בהירות בכלי התקשורת.

אי בהירות ואי הבנות:

בסגנון מגדל בבל, רוב הזמן אנו לא מבינים מה קורה באמת בארצות אחרות ועל מה הם מדברים שם. העברת מסר אחיד קשה ביותר.

השפעות ארוכות טווח:

אם ארעיל את שונית האלמוגים באילת היום, זה לוו דווקא אומר שמחר האלמוגים ימותו.  ההשפעות עשויות לצוץ רק בעוד 20 שנה, כשחומרי הזיהום יעלו מקרקעית הים… וכשזה יקרה, מי בכלל יקשר בין האירועים?

ומה אם הם בכלל ישפיעו על חופי סיני? המערכת גדולה ומסועפת.

חשיבה לטווח קצר:

רובינו עסוקים בחיי היום יום שלנו. בקרב ההישרדות שלנו. מי פנויי לטפל במשבר המסוכן כשהוא שקוע בעבודתו עד הצוואר? מי פנויי לחשוב על הילדים של המין האנושי? מי יקום ויסבול קצת רעש ליד ביתו מגן ילדים? מי לא יתנגד לטובת הכלל העתידי גם אם זה פוגע בנוחות?

השפעה סינרגטית קטנה> גדולה:

אם כל אחד יעשה משהו קטן, שינויי מינורי, ו3 מיליארד בני אדם גם יעשו אותו- זה כבר יהיה משהו גדול ואפקטיבי. אך לרוב קשה להכיר בכך שהכוח לשינויי נמצא בדמוקרטיה בדעות ובפעולות היחיד. קשה להכיר בכך שאזרחי אפגניסטן משפיעים על אורח חיינו באופן עקיף. קשה להבין שאנו משפיעים על אזרחי אפגניסטן בפעולותינו הפשוטות.

עיוורון מרצון, נוחות:

האם אנשים באמת רוצים לדעת? באמת רוצים לצאת "לעולם האמיתי"? מוכנים לקחת אחריות על המטריקס ולפצח אותה? כי ברגע שאתה יודע, אתה מחויב. ותמיד יהיה איזה קול מעצבן שירגיז ויאמר דברים מוסריים. האם זה יעבוד טוב עם האגו האנושי? האם אנשים ייקחו אחריות או ייכנעו לעצמם? האם הם יהיו אמיצים דיים? האם אנו יכולים לדמיין עולם אחר ממה שחונכנו אליו?

לפעמים אנו מתעוררים אחרי סיוט ואומרים "תודה שזה היה חלום". לפעמים סתם נופלים מאופניים ורק אחרי שהקסדה מתנפצת וקמים בריאים ושלמים מבינים למה שילמנו עליהם 195 ₪... תודה שהתכוננתי מראש ושמתי קסדה.

רגעים קיצוניים מעברים אותנו למחוץ למצב הנורמאלי של הקיום שלנו.

הם מהירים כל-כך שהם מטלטלים אותנו ואנו לא מספיקים להתרגל אליהם כלל.  

אולם המשברים הסביבתיים איטיים יחסית לחיינו והתודעה האנושית הקולקטיבית היא מאוד סגלתנית. מטיבה- רוב הדברים לא מטלטלים אותה. בייחוד שכבר התרגלנו לשמוע אותם. מי לא יודע שיערות הגשם נכרתים? מי לא שמע על החור באוזון? זיהום אויר? יערות נכרתים? באמת? כמה נורא... מזל, שעם התחזיות המאיימות, גם ההבנה והמודעות הסביבתית מחלחלות פנימה.

מי לא מצטער שהוא עישן רוב חייו וקיבל סרטן ריאות? מי לא יצטער כשמארגי המזון יקרעו? איזה אסקימואי לא יבכה כשהוא יאלץ לעזוב את כפרו בגלל שהאקלים השתגע? איזה אדם לא יבכה, כשהבעיות שהזנחנו והוזנחו ע"י אבותינו יתפוצצו?

איך יראה העולם הזה, כשילדי יהיו בגיל שלי עכשיו? 

איזה שיעור הם ילמדו על אבותיהם בשיעורי ההיסטוריה?

ומה בכלל יהיה לנו לומר בנידון??