חדש, רק נכנסתי לבלוגים. ניסיתי בדה-מרקר, ונראה היה שיש שם משחק 'השנון המתוחכם מכולם', בעוד המשחק שאני מחפש כרגע הוא 'אוטנטיות ללא גבולות', מה שהביא אותי לישראבלוג של יריב חבוט (שם שנשמע טוב מלהיות אמיתי, לא?)
אז מזה כמה ימים אני שט ומנסה להבין מי נגד מי בים הבלוגים האכזר, וכמובן אוכל הרבה קש, אך גם נתקל באיים של איכות ועוצמה.
אהבתי למשל את הנרי. צ האלכסנדר-פני/המינגוויאי, משורר מהסוג הגברי הזה שמזיין-צד משהו (או משהי)-כותב שיר קצר-מדוייק-אכזרי-פיוטי, וחוזר חלילה, כלומר, בדיוק הטיפוס שאני לא, לצערי, וגם אין סיכוי שאהיה, אלא אם כן אפתח יותר את המנהג שסיגלתי לאחרונה של שתיית שתיים טקילה על הבוקר (בעוד קרולין מפרנסת).
אהבתי את בימבלונת הקולית-חריפה-מצחיקה-נוגעת ללב, שעוררה אצלי, מלבד השראה וקינאה, גם את השאלה הבלוגקיומית 'האם אפשר (וראוי) לכתוב אמיתי ועדיין להישאר עם חברים?'
ועוד אהבתי נשמה גדולה ושמה לי , המתנשאת לה מעל ים הבלוגים כמגדלור המכוון אותנו אל איזו ארץ מובטחת.
בפוסט שלה: לוסי ג'ורדן, הרומנטיקה כמחלה סופנית היא שמה שיר של שאל סילברסטיין עם תירגום שלה, והאיצה בנו הקוראים להעיר הערות לתירגום, מה ש (כמובן, כמובן) דיגדג את אצבעות המייסטר הנסתר והניעו להציע, איך לא, תירגום משלו
הבלדה על לוסי ג'ורדן
אור זריחה ברוך נוגע
בפנים של לוסי ג'ורדן
בחדר שנה לבן
בעיר הפרברים הלבנה
מכורבלת בשמיכותיה
על אלף מאהבים היא חולמת
עד כתום שקיעה את העולם צובע
והחדר מסתחרר
כבר בת שלושים ושבע היא
וכבר נהיה ברור לה:
במכונית פורשה מזהרת, בפריס המעטירה
כששיערה מתבדר ברוח החמה
היא לעולם כבר לא תיסע
*
לטלפון המצלצל
היא כבר לא עונה
בכסא הישן שהיה פעם של אביה
יושבת היא, מפזמת לה חרש
מנגינת ילדות ישנה
בעלה בעבודה
הילדים בבית הספר
כל הזמן שבעולם לה
לעשות מה שברצונה
לנקות שוב את הבית
לסדר שוב הפרחים
ואם רק תרצה, גם יכולה היא
צורחת, עירומה, לרוץ
ברחובות המחשיכים
כבר בת שלושים ושבע היא
וכבר נהיה ברור לה:
במכונית פורשה מזהרת, בפריס המעטירה
כששיערה מתבדר ברוח החמה
היא לעולם כבר לא תיסע
*
השמש השוקעת ברוך נוגעת
בפנים של לוסי ג'ורדן
על הגג אליו טיפסה
כשצחוק הלעג נעשה קשה מנשוא
שם, על הגג, קידה נאה היא קדה
לאיש שלקראתה בא, מושיט לה יד ומובילה
למכונית הלבנה הגדולה
שממתינה ברחוב למטה, מאחורי קהל הצופים שממולה
בגיל שלושים ושבע
אל מחוז חפצה היא לבסוף הגיעה
בפריס המעטירה היא נוסעת, במכונית לבנה, מזהרת,
תסרוקתה מתבדרת
ברוח החמה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: