יאיר, ניו יורק, הבלוג

העולם לא צודק, כידוע... אין הרבה קשר בין מהויות ותדמיות... עשית ולא ייחצנת, לא עשית...

במשפחה שלנו הרבה גיבורים, אך לדוד ג'ו לא שמו לב, וכמובן שלהאשים אין את מי... הבחור נהרג בגיל צעיר, לא הותיר אשה וילדים, המשפחה המקורית שלו התפוררה, ומי שנותר היה עסוק בהישרדות... זו דרכו של עולם... ובכל זאת מבקש אני בפוסט זה לציין את זכרו. הוא ראוי לכך וליותר מכך...

יוחנן, ג'ו, נולד ב 1911, בלוס אנג'לס, להוריו בתיה ומאיר, מהגרים שזה מקרוב באו מרוסיה הלבנה, אח לאבי שמריה הגדול ממנו בשנה. ב 1923, בהיותו בן 11, עזב אביו, סבי, את הבית כדי לטפל במחלת השחפת חשוכת המרפא (בעידן הטרום פניצילין) בה לקה, ואיתו עזב את בית המשפחה בלוס אנג'לס גם האח הבכור שמריה שסעד את אביו בסנטוריומים השונים עד שמת. ב 1925, אחרי שמת האב מן המחלה, עזב שמריה הבכור את אמריקה ועלה בגפו לפלסטינה (נער בן 14...), וג'ו נותר בלוס אנג'לס עם אמו (סבתי) ועם אחותו הצעירה רוז.  בהיותו כבן 20 הצטרף ג'ו למפלגה הטרוצקיסטית האמריקאית והתמסר למאבק לזכויות העובדים ולזכויות השחורים, ומתישהו בין 1936 ל 1938 הוא הצטרף למתנדבים שסייעו למאבק הרפובליקני בפשיסטים של פרנקו במלחמת האזרחים בספרד. במלחמה הזאת הוא נהרג, והוא בן 27, ומקום קבורתו לא נודע.

*

אני יודע, אמריקה של שנות ה 30 היתה מקום אלים עם המון גזענות ואכזריות. אני יודע שמלחמת האחים בספרד היתה אחת האכזריות בהיסטוריה. אני יודע שמלחמת העולם השניה עם מחנות ההשמדה, והגולאגים הסטליניסטיים והמאואיסטיים שבאו אחר כך גימדו כל סבל, כאב, והקרבה שהיו ויהיו אי פעם. אני יודע שהישוב היהודי בפלסטין-ארץ ישראל היה אז, ועדיין הוא היום, תחת סכנת השמדה, ואני יודע שסיפורים כמו של ג'ו יש מיליונים.

ובכל זאת אני מרגיש שג'ו מחכה לכך שמישהו יזכור ויזכיר אותו, וזאת הסיבה לפירסום הפוסט הזה.

פרטים עליו כמעט לא ידועים לי. נשארו כמה תמונות שלו עם אחיו הגדול, אבי, שמריה.

ישנו גזר עיתון מראשית שנות השלושים בו הוא נראה מוביל הפגנה של מחוסרי עבודה, ואחר המראה אותו נתון בדין ודברים במאבק לזכויות השחורים.

שאלה ב'יאהו' הניבה רשימה שמית (מספריית טמימנט באוניברסיטת ניו יורק), המציינת את שמות כל המתנדבים האמריקאים בבריגדת אברהם לינקולן, ובה מופיע שמו של יוחנן צמרת בכתיב

Joe Zamares

ויש לי לגביו גם כמה 'השערות נסיבתיות':

זכויות עובדים ושיוויון שחורים היו מאוד לא מקובלים באמריקה של שנות השלושים.

הקומוניסטים באמריקה היו אז מוקצים, והקומוניסטים הטרוצקיסטים על אחת כמה וכמה.

ההשתייכות לבריגדת המתנדבים אברהם לינקולן היתה שנויה במחלוקת חריפה באמריקה הבדלנית, הגזענית, של טרום פרל-הרבור.

הסבל של העובדים, של השחורים, של ספרד, לא היה אמור להיות עניינו, ובכל זאת הוא נרתם לריפויו, אף שסכנות ההירתמות הזאת חייבות היו להיות לגמרי ברורות לו, ולא רק בדיעבד...

נראה לי ברור אם כן: ג'ו צמרת חייב היה להיות נון-קונפורמיסט כדי לעשות את מה שעשה. הוא חייב היה להיות בעל תחושת מנהיגות ואחריות אישית לגבי העולם (כן כן, 'תיקון העולם' היהודי הישן נושן...), והוא צריך היה להיות מחונן במידה רבה של גבורה כדי לעשות את מה שכל הקולות החיצוניים, 'ההגיוניים', ניסו מן הסתם להניאו מלעשות... למרות זאת, דווקא לקול הפנימי, הלא הגיוני, בחר ג'ו לציית, ועל כך שילם את המחיר הכי יקר...

הוא ראוי שנוקיר אותו...

ולא בלתי רלבנטי לציין כאן משהו נוסף שנוגע לקשר שלו עם אחיו שמריה.

בתמונות של יוחנן עם שמריה נראה בחור גבה קומה, כהה, לחלוטין לא דומה לאח הבכור. נראה עם זאת שמעבר להבדל המראה, דמיון מסויים ביניהם בכל זאת היה... אנו רואים כיצד שנת 1938 הנוראה, השטנית, מוצאת את שני האחים צמרת חשים לאירופה ערב קריסתה, זה מאמריקה וזה מפלסטינה, בניסיון נואש, אולי אף נואל, להציל את האנושיות מכיליון... שניהם כידוע נכשלו... פרנקו ניצח בגדול, היטלר החריב חצי עולם והשמיד את יהדות אירופה... ובכל זאת, אם היום רעיונות הדמוקרטיה והאנושיות נראים כבלתי ניתנים להבסה, האם אין זה הרבה בזכות אנשים 'לא הגיוניים' כמו האחים צמרת עם המחוייבות האנושית שלהם ועם הנכונות שלהם להקריב...

*

אשמח לכל תוספת אינפורמציה (באמצעות 'הוסף תגובה' כאן למטה) לגבי הנושאים שהעליתי... במיוחד אשמח לקבל אינפורמציה שתסייע לברר היכן נהרג ג'ו והיכן נקבר, כך שאולי ביום השנה ה 70 למותו יזכה הגיבור הנעלם הזה סוף סוף לחסד הציון והזיכרון...

*

תוספת מה 9 לאוקטובר 2008: מצאנו לא מעט חומר על ג'ו, נעלה זאת בקרוב באתר זיכרון שאנו מקימים עבורו באינטרנט. בינתיים מועלית כאן רק תמונה שלו שמצאנו בספריית טמימנט בניו יורק