בא לי לכתוב משו אופטימי, אולי זה יצא.
אני במין תקופה חדשה עכשיו.
תקופה בלי רגשות, אני מתכוונת שהיא לא תקופה אופטימית ולא עצובה.
תמיד חשבתי שאם אני אוהב מישהו אז אני אתמלא ויהיה לי במה לעסוק בחיים והבנתי זה ממש לא צריך להיות ככה, יש עוד דברים בחיים חוץ מאהבה.
הבנתי גם שאהבה גורמת לי רק לכאב, אני רק סובלת בגלל זה אז חבל על כל המאמצים שלי לא ?
אני מנסה עכשיו להתמקד בלימודים כמה שיותר, בגרויות וכל זה.
אבל תכלס, אני לא מרגישה שאני לומדת בשבלי עצמי, אני לומדת בשביל לרצות את ההורים שלי להישאר הילדה הטובה של אמא ואבא. נמאס לי כבר מהתדמית הזאת אבל אני לא מצליחה לשנות אותה, אולי כבר התרגלתי אליה ..
אין לי מושג מה לעשות עכשיו, התרגלתי כבר לבכי ולעצב, התרגלתי לזה שאני אוהבת מישו וכל הזמן חושבת עליו, אז איך ממשיכים הלאה כשכל זה נגמר ? איך מתקדמים מפה ? מה עושים ?
אני לא יודעת כבר מה לעשות יותר.
לא נורא, נקווה שיהיה יותר טוב.
תמיד אני נשארת באמונה שיקרה משו טוב כי לא יכול להיות שהחיים כלכך רעים.
יהיה טוב :]
נכון ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
