בלי הקדמות, היתאכזבתי ממספר התגובות :( , הפרק:
בפרק הקודם:
חזרתי הבייתה התקלחתי ונכנסתי לחדרי, היא הייתה שם.
פרק 9 - לב שבור.
היא ישבה על המיטה והסתכלה על שעונה.
"ל..ליאן, מה את עושה פה?" גמגמתי מעט
"אני חושבת שאנחנו צריכים להסביר כמה עניינים לא?" היא ענתה בקול רך, היא הייתה כל כך מאופקת וביישנית כמו ביום הראשון שדיברנו, כאילו השבועיים האלו שינו אותה.
התיישבתי לידה , הריח של הבושם שלה שכל כך אהבתי התפשט בחדרי , הריח שיכר אותי, באותו רגע רציתי רק לנשק אותה.
"טוב אז שאני יתחיל או אתה?" לא עניתי, יופיה שיתק אותי, כל- כך התגעגעתי למגע שלה.
התקרבתי אליה מעט והיא לא הגיבה התקרבתי עוד אך היא נסגה אחורה.
"רועי, אני לא באתי לזה, באתי באמת לדבר" היא התחילה והמשיכה "טוב אני יתחיל, השנה הזו עשיתי דברים שהראו לי צד אחר שלי, שאפילו אני נגעלתי מימנו, אבל אתה ממקום לתמוך נסגת , הלכת ישר לבחורה הבאה שמצאת, חשבתי שמה שיש בנינו היה מיוחד, כי לי כן ההיית האהבה הראשונה שלי, אבל אתה דילגת עלי כמו עוד אחת , למעיין ואז למיכל ואתה בכלל לא יודע אם מיכל צודקת במעשיה" היא הפסיקה לשנייה רצתה לראות איך אני מגיב לדבריה.
"אבל ליאן אני כן הרגשתי משהו מיוחד בנינו, פשוט אני כל כך מבולבל ועם הזמן החברות שלנו הייתה חסרת טעם בכל זאת היינו ביחד 3 שנים, אבל גילתי שאני אוהב אותך"
"באתי לכאן לא כדי לעלות את הביטחון העצמי שלי ולראות את התחנפויות שלך אלי כמו שליאן הקודמת הייתה עושה , אלא באתי לגמור את זה בצורה הנכונה, אולי כמו שאמרת האהבה שלנו חסרת טעם" היא סיימה את דבריה והלכה, הפעם היא לא חיכתה לתגובתי.
-
"טוב נדבר יותר מאוחר" אמרה נעמה והתרחקה מימני ממהרת לשיעור בפיתוח קול, החלפתי נעליים ונכנסתי לאולם הריקוד.
"הפעם בתור חימום נעשה שחרור קל של הגוף, כל אחד יעצום את עינו וירקוד את מה שהוא מרגיש, בלי להתייחס לכולם שמסביב" אמרה עדי כאשר כולם הגיעו לשיעור, נכון, אני אהבתי לרקוד ולשחרר את רגשותי, אבל הפעם לא יכולתי , מי שהתחיל לרקוד ישר נעצו בו מבטים, לא היה לי את הביטחון, הסתכלתי על החלון שהיה ליד כניסת האולם, אלכס היה שם וחיוך גדול פרש על פניו, חייכתי אליו חזרה והרגשתי שמחה עזה, שמתי פס על כולם והתחלתי לרקוד , בהתחלה היו צחקוקים אך עדי העירה להם ועזרה להם להשתחרר ובסוף כולם רקדו.
-
הסתכלתי עליה שוב, על מעיין, הפעם תנועותיה היו יותר חדות, יותר שמחות ובדיוק איך שהיא רקדה כך הרגשתי, מאושר מבפניים, כי הפעם היא הכירה אותי ולא הייתי צריך להסתתר.
"מר אלכס, מה אתה עושה במסדרונות, אין לך שיעור?" שמעתי את המנהלת מתקרבת.
"כן" אמרתי ונכנסתי לאולם, שחכתי לגמרי שזה אולם מחול, המנהלת עשתה פרצוף מוזר אך הניחה לעניין ולאחר שהיא הלכה חזרתי לכיתתי.
-
גולש על האש: רוצה להיפגש?
בובה:לא יודעת, זה לא מוקדם מידי? :S
גולש על האש: לא אנחנו מכירים אחד את השני מספיק,גיל,שם,מגורים ותחביבים לא מספיק? חוץ מזה אנחנו גרים באותה עיר.
בובה: לא מספיק כדי להכיר אותך
גולש על האש: אל תידאגי אני לא נושך
בובה: חח אני מקווה
גולש על האש: אז קבענו?
בובה: אמ..
גולש על האש: פפפללללייזזזז
בובה: חח טוב :]
גולש על האש: אז מחר בשש בגלידרייה של יוסי, אני היה עם כובע ועגיל בלשון עם תסתכלי על הפה שלי XD
בובה: טוב נדבר מחר
גולש על האש: ביי כפרה
-
"מממעעיייןןן" שמעתי את נעמה צועקת לעברי.
"מעיין מה קורה? תקשיבי אפשר לבקש מימך טובה?"
"אמ..כן בטח כל דבר"
"ראיתי שאת מדברת עם ילד בעל עניים כחולות ושיער שחור ו.." לא נתתי לה לסיים.
"אלכס?"
"אמ..כן אם ככה קוראים לו, בקיצר תוכלי לסדר לי איתו משהו?" שאלה בביישנות
"כן בטח אדבר איתו יותר מאוחר." אמרתי ונעמה מחאה כפיים בהתרגשות וחיבקה אותי
"תודה נדבר" אמרה ונשקה לי בלחי.
-
"היי אלכס, תקשיב אמ..אין לך חברה נכון?" מעיין שאלה אותי, לא האמנתי האם מעיין באמת הולכת להזמין אותי למסיבה או לסרט או למשהו, אומנם זה תפקיד הבן לעשות זאת אבל אני מאמין בבנות עם ביטחון.
"לא , ממש לא" עניתי במהירות שלא תתחרט.
"יופי, אז אתה רוצה ללכת לסרט עם נעמה?" נעמה? מי זאת נעמה בכלל, מה היא קשורה חשבתי לעצמי לא מרוצה מההצעה.
"מי זאת נעמה?"
"הילדה הג'ינג'ית החמודה שמדברת איתנו לפעמים, מה אתה לא זוכר?" אמרה וצחקקה מעט.
"אה..נעמה הזו..אני לא חושב"
"נו למה לא? היא ממש חמודה ומעוניינת בך"
"באיסיקיו אמרת לי שאתה מחפש מישהי שאתה יכול לדבר איתה, רק איתה לא?" היא המשיכה מנסה לשכנע אותי.
"אבל מצאתי אותך"
"אבל אנחנו לא חברים או משהו, רק ידידים , כמו אחים" מעיין אמרה ולא חשבה לרגע שמשפט הזה פוגע בי, כאילו הכניסו סכין ללב, שתי המילים הדהדו לי בראש
-רק ידידים-
-רק ידידים-
-רק ידידים-
"נו אז מה אתה אומר?" הסכין נכנס יותר חזק, כבר לא היה אכפת לי ידעתי שלא יקרה בנינו כלום , הרי צפוי היא למלא ומה אני? ילד שבקושי מישהו זוכר את שמו.
"טוב , מחר ב5 שתבחר מראש סרט" אמרתי בקול מעט יבש.
מעיין חייכה לעברי וחייכתי בחזרה ,זה היה בניגוד לרצוני, אבל החיוך שלה תמיד היה שלוו ומלא שמחה, כאילו היא הסתירה סוד מתוק בין שפתיה אבל אף אחד לא יכול לגלות אותו.
מעיין הספיקה ללכת ורון התקרב לקראתי , עלאק חבר טוב, תמיד מנצל אותי למשהו אחר , מעניין מה הוא ירצה עכשיו.
"היי אחי מה קורה?" אמר ונתן מכה קטנה על כתפי
"בסדר"
"מאיפה אתה מכיר את הכוסית הזאת?" שאל ומבטו התמקד במעיין.
"ידידה שלי ועל תדבר עליה ככה היא יותר מכל הבחורות שאתה יוצא איתן" עניתי בטון עוין
"נייס , אתם לא יותר מידידים נכון?" שאל,לא מתייחס לטון דיבור שלי.
"לא" עניתי בקול מאוכזב
"יופי, תאחל לי בהצלחה"
"על מה?"
"מה על מה, אני הולך להתחיל איתה"
"בהצלחה" אמרתי בקול חנוק, הרגשתי איך הסכין תקועה חזק, לא מסכימה לצאת, הלב כמעט מתרסק ונשבר לשנים.
-
ילד בעל שיער חום ועניים חומות ניראה בגילי יתקדם לעברי.
"היי אני רון ואיזה שם יש לפרח יפה כמוך?" לא אהבתי את השחצנות שלו, הוא חשב שהוא הכי טוב ושהמשפטים שלו מרשימים אותי.
"מתוק תנסה משהו חדש" ניסיתי לנפנף אותו.
"רק לדעת את שמך לפחות" אמר בקול מתחנן
"מעיין" אמרתי והלכתי להפסיק את השיחה המטופשת הזו
"אני עוד יפתיע אותך , את עוד תיראי , את לא תירצי לנפנף אותי יותר" הוא צעק לעברי אך המשכתי ללכת עם הגב מופנה עליו, סיקרן אותי לדעת למה התכוון.
' החיוך שלה תמיד היה שלוו ומלא שמחה,
כאילו היא הסתירה סוד מתוק בין שפתיה אבל אף אחד
לא יכול לגלות אותו.'
-
זהו, מה דעתכם? D:
בבקשה תגיבו יותר הפעם..
הוספתי הפעם תמונה שמתארת חלק מהסיפור, לדעתי זה נחמד לא?
ומי שרוצה לראות את רון ואלכס מוזמן להיכנס לפוסט דמויות :]
הכותבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת הסיפור - העבר חוזר שנית.