לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אהבה נשכחת - פרק סיום !


"חיוך לא מסתיר עיניים עצובות וכאשר העבר ירצה הוא יחזור לרדוף את העתיד"

Avatarכינוי:  כותבת הסיפור - העבר חוזר שנית.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2008    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2008

פרק שביעי - מה קרה לדניס? + עיצוב חדש D:


תודה על כל התגבות הצלחתי להגיע ל60 D: אני מקווה שהיו רק יותר קוראים קבועים,מנויים ותגובות

ולמרות שפחות חשוב לי גם כניסות חח..אבל ת'אמת אני מסתדרת כבר עכשיו עם כל הקוראים החמודים שעדין נשארו קבועים

פרק קודם:

לפתע הרופא נכנס עם אביו של דניס. הוא הסתכל על דניס שעדיין ניסה להתאושש.

"לפני כל השמחה, יש לי הודעה מאוד חשובה ולצערי גם מצערת."

 

הפרק השביעי

דניס הסתכל וראה שהכל כשורה. לא היה לו כוח לבדוק מה מצב גופו, בגלל שהיה מותש

ועדיין ראה מטושטש.

הרופא כחכח בגרונו והמשיך.

"לצערנו אתה תהיה נכה"

"מה זאת אומרת נכה?! אני יכול לזוז!" דניס הכחיש את מה ששמע וניסה להזיז את רגליו, אך לשווא.

הוא לא וויתר, הפעם הוא צעק ומלמל והמשיך להתפתל במיטה.

הרופא לא אמר כלום. הוא ידע שזו התגובה האופיינית. לפעמים הוא כל כך שנא את העבודה שלו - להודיע לילדים, לנערים ולבני משפחתם את הבשורות הרעות. הוא התנחם בכך שהיותו רופא גם עוזרת לאנשים, והוא נותן לחלק מהילדים והנערים חיים חדשים.

אמו של דניס התמלאה דמעות והסתגרה בתוך עצמה, ואביו של דניס רק התקרב אליה וחיבק אותה.

לאחר שדניס נרגע מעט, הרופא המשיך בדבריו.

"עדיין לא ידוע אם תהיה נכה לכל החיים, ולכן תעבור מספר טיפולים. אולי יום אחד תוכל ללכת. בינתיים אני ממליץ לך ללכת לאחת מהעמותות שעוזרות לנכים כמו 'כנפי זהב'  כדי שתהיה לך תמיד חברה. הם באמת דואגים ומטפחים את.." הוא לא הספיק לסיים את המשפט ודניס מיד התפרץ.

"מה עמותה? אני לא הולך לשום עמותה! אני יכול להיעזר בעצמי! ויש לי מספיק חברים!" לדניס היו עוד הרבה דברים לומר אך הוא ידע שאין טעם.

אמו דאגה שדניס לא התפרץ שוב, ומיהרה לדבר: "טוב, תודה דוקטור. אנחנו נחשוב על העניין."

"הנה הפלאייר של העמותות" הוא הניח דף צבעוני קטן על הדלפק ויצא מהחדר.

* * * * *

אמו של דניס ישבה מחוץ לחדרו ליד קולר השתייה. אביו הלך הלוך ושוב בתוך החדר. שניהם היו מופתעים מאוד מהידיעה המסעירה. כמובן שהם הודיעו קודם לכולם, אך הם לא נתנו לאף אחד לבוא, חוץ מאלכס שהתעקש לראות בעצמו שדניס במצב טוב. הם הסכימו שיבוא יותר מאוחר כדי לתת לו להירגע מההודעה המפתיעה, ואולי לא רק לו...

אביו הסתכל על אשתו והתחיל את השיחה:

"את חושבת שהוא באמת יחזור ללכת?"

"ניתן רק לקוות..."

"את באמת מאמינה בזה?"

"כל עוד הוא אמר אולי, הכל פתוח," היא ענתה והוא התיישב לצידה. ניכר היה כי הוא התרגש מכיוון שהזיז את רגלו בעצבנות.

"ומה דעתך על העמותה?"

"לדעתי זה רק יעזור לו, לא?"

"אני חושב כך גם," ענה והסתכל בעיניה.

"אבל זו החלטה שלו"

"הוא לא ירצה אותה, עדיף לי להחליט בשבילו," אמר בקול את הדעה שלה שפחדה להביע.

"אולי עם הזמן הוא יבין."

"אז בינתיים בזמן הזה אנחנו נחליט בשבילו."

"בואי.." הוא קם והתחיל ללכת. "נדבר קצת עם הרופא שייתן לנו עוד קצת פרטים."

בדרך למסדרון הם כבר ראו את אלכס בדרך לחדרו של דניס.

* * * * *

מיה נכנסה לביתה ושמה את תיקה בחדרה.

"אמא הגעתי!" היא צעקה, אך אף אחד לא ענה.

'אוי לא' חשבה בדאגה ומיהרה למטבח, היא ראתה שוב פתק על המקרר.

מיה מתוקה, הלכנו לקנות שוב לדודתך, אתה יודעת איך היא..

הפעם ברי נפרד מימנה, אמרתי לה תמיד שאתרי ההיכרויות האלה לא שווים כלום.

אני אחזור מאוחר, אולי מחר. תלוי מתי תחייך שוב.

אוהבת תמיד, אמא. ליד החתימה צויר לב קטן.

'לא, לא שוב!' חשבה לעצמה. 'הפעם אני אברח!'

* * * * *

אלכס נכנס לחדרו של דניס.

'הכל באשמתי', חשב לעצמו. 'לא הייתי צריך לשכנע אותו ללכת איתי לבר...'

הוא החזיק בחוזקה בראשו והתיישב ליד המיטה של דניס. הוא התחיל לדבר אל דניס, שישן בשינה עמוקה.

"אני כל-כך מצטער," נאנח והמשיך.

"אני לא התכוונתי שכל זה יקרה, כשאמרו לי שאתה נכה רצתי לפה..."

"סיפרו לי ששאלת מה איתי," אמר אלכס וחייך חיוך קטן.

"אז אצלי הכל בסדר, שבר קטן ביד. מה שבטוח, הרבה יותר טוב ממך. אני מבטיח לעזור לך."

"לעזור לו? למה? בגלל רגשי האשמה?" אלכס הסתכל לאחור וראה את שירן שנשענה על המשקוף.

"שירן! לכי מפה!" אמר בלחש ובעצבנות.

"סליחה? אני חברה שלו ומותר לי להיות פה!" ענתה בטון של ניצחון.

אלכס לא סבל את שירן, היא הייתה חברה של דניס ועשתה הכל בשביל שישאר איתה.  היו לה הרבה סיבות לדאוג בקשר ליחסיהם, ואחת מהן הייתה שהיא בגדה בו. גם דניס לא היה כזה תמים, ובגד בה מספר פעמים.

 היה לה גם דיבור מתנשא, והיחסים בינה לבין דניס לא היו באמת חזקים או אמיתיים.

"כן, אבל אני רוצה להיות לבד איתו!" אמר אלכס.

"מה קרה? התאהבת בו או משהו?" היא הסתכלה עליו במבט מתנשא, זה שאלכס שנא יותר מכל.

"הוא רק חבר טוב, מה יש לך?"

"מה אתה חושב, שאני לא יודעת שאתה שונא אותי רק בגלל שאתה דלוק עליו בסוד?"

"אני לא אוהב אותו! איזה שטויות את מדברת!"

"אי אפשר לדעת כלום עם הומואים..."

עיניו של אלכס נפתחו. "מאיפה את יודעת את זה?"

"יש לי את המקורות שלי..." חייכה חיוך ניצחון והלכה כאילו לא הייתה.


זהו, אין ממש מתח אבל הוספתי הרבה פרטים לעלילה,

מי שקצת הסתבך מוזמן לשאול ואני יסביר חח ^^

אז כמו תמיד תודה לאורן המקסים שעזר לי עם כתיבה נכונה..

ותודה לאתר המושלם בוניטה שעשה לי את העיצוב המדהים הזה ! (קרדיט בסוף הרשימות )

אשמח לשמוע את דעתכם על העלילה ועל הכתיבה,

רעות

 

אני לא יודעת מה לעשות, הפרק מופיע בתיבה לבנה במקום שהכל היה באפור,

מישהו יודע מה לעשות?

 

 

 

נכתב על ידי כותבת הסיפור - העבר חוזר שנית. , 31/10/2008 15:57  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הודעה ~ אל תדאגו לא סגירה..


אמ..רק רציתי לכתוב שמחקתי את הפוסט דמויות כי החלטתי לעשות אותו יותר מאוחר,

שאני ימצא את כל הדמויות ואת כל התיאורים,

בינתיים אני יכתוב פרק חדש, הוא יתפרסם או היום או מחר

רעות

 


עריכה ~ 28.10.08 :

טוב אז בסוף לא היה לי זמן לעשות את הפרק הבא ..

זה לא שיש לי פרקים מוכנים כי אם היו הייתי ממזמן מפרסמת, בזמן האחרון מפצצים אותנו בשיעורים ומודיעים

לנו רק שבוע לפני שיש מבחן והלחץ גובר , חוץ מזה החורף עושה קצת מצברוח של שינה ואם לא יש לי

דברים אחרים לעשות כך שלצערי אני יצטרך לעדכן לעיתיים יותר רחוקות,

בכל מיקרה אשתדל לכתוב את הפרק הבא ולפרסם אותו ביום שישי/שבת ...

רעות

 

אה ותודה על 4,000 הכניסות D:


עריכה ~ 31.10.08:

אופס כתבתי 1.11 בכל מיקרה שינית עשיו :P

טוב אז עשיתי עריכה רק כדי להגיד שזהו אין יותר תירוצים כתבתי את הפרק..

שלחתי אותו כרגע לאורן המדהים שעוזר לי לערוך את הפרק וברגע שהוא שולח לי

אני מפרסמת וגם יש עיצוב חדש

תודה לכל הקוראים הקבועים מלא חיבוקים חח   

נכתב על ידי כותבת הסיפור - העבר חוזר שנית. , 24/10/2008 16:38  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק שישי - דמות חדשה מצטרפת D:


שלום, תודה על כל התגובות מהפרק הקודם D:

אז בלי הרבה בילבולי שכל מהפרק הקודם:

היא הגבירה את הקצב אך הפעם הוא תפס בידה והמייק-אפ ירד וחשף את הסימנים הכחולים, ליאור הביט בידה ואמר:

"אז קרה משהו.."


פרק שישי

מיה משכה את ידה ולא ענתה. היא המשיכה ללכת והוא מאחוריה, עד שלבסוף ענתה:

"אם קרה משהו אני לא חושבת שזה עניינך."

"אז עניינו של מי זה?"

"שלי!" מיה אמרה בהחלטיות.

"אני חושב שאם לא תספרי את זה לאף אחד, זה רק יהפוך את זה לגרוע יותר!"

"יהפוך את מה?!"

"את זה" אמר ליאור ותפס שוב את ידה. היא הסתכלה על ידה מלאת הסימנים, עוד פעם הדמעות התחילו לצאת. 'לא, לא עכשיו! אני צריכה להוכיח שאני חזקה, שלא קורה כלום' חשבה לעצמה.

"איך אתה יודע שזה לא סתם נפלתי או משהו?" שאלה בשקט, עוצרת את הדמעות.

"כי רואים..." ענה בקול שלו.

הפעם מיה לא יכלה להתאפק. היא התחילה לבכות ואמרה בלחש:

"אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליך." הפעם היא הלכה ממש מהר, וליאור הפסיק לרדוף אחריה. הוא ידע שיפגוש אותה שוב, למרות שאפילו לא ידע את שמה..

* * * * *

 

"הלו, אשר?"

"לא זאת מרים, שנייה."

"אשר!!" שמעה את מרים צועקת לאחיה עד שלבסוף מישהו ענה על הקו.

"הלו?"

"אשר?"

"היי נשמה מה קורה?"

"כבר מתגעגעת..." אמרה בקול כובש.

"גם אני..."

"ראית את התמונות ששלחתי לך?"

"כן," אמר וחייך למרות ששלומית לא יכלה לראות זאת.

"אתה לא תאמין! בדקתי כאן כל מיני מקומות להתנדב אליהם, ומצאתי את עמותת 'כנפי זהב' שזה לנכים ואת 'צער בעלי-חיים' שנראה לי אתה יודע מה זה," אמרה וצחקקה מעט.

"כבר חושבת על העמותות?" אמר וגיחך מעט.

"כן, אבל אמא שלי אמרה לי שלא יהיה לי מספיק זמן לשתיהן"

"אז את צריכה לבחור אחד?" אמר את הצפוי.

"כן"

"לדעתי תלכי ל'כנפי זהב' גם כי בירושלים כבר התנדבת לעזור לחיות וגם כי זה יותר חשוב לא?"

"נראה לי.."

"אז איך שם?" המשיך את השיחה.

"אני רוצה כל כך לחזור.." שלומית רצתה להמשיך בשיחה אך שמעה את אימה: "שלומית בואי, נוסעים לאכול משהו!"

"שיט טוב אני צריכה ללכת לאכול נדבר בלילה?"

"ברור מתוקה" אמר וניתק.

* * * * *

 

"אני מצטערת שאת צריכה לעבור את כל זה בגללי..."

"זה בסדר, את אחותי... גם אם הייתי יודעת שזה מה שיקרה הייתי עושה את זה"

"לא מיכל, זה לא בסדר"

"עזבי קורל אל תתעסקי בקטנות, מתי תוכלי לפגוש אותו?"

"אני לא יודעת.."

"מה? את מתכננת את זה כבר 17 שנה!"

"אני יודעת, אבל מה אני אעשה? כלום לא מצליח ועכשיו ערבתי גם אותך בזה" אמרה קורל בייאוש.

"תקשיבי, תנסי לחשוב על דרך טובה, ואני אתקשר שוב מחר"

"טוב," נאנחה קורל.

"נשתמע..."

"נשתמע" החזירה קורל וסגרה את הטלפון.

'לאן הגעתי' חשבה לעצמה. היא הסתכלה על הבית הקטן, בעל המטבחון, מזרון, שירותים,שידה קטנה ווילון שמפריד בין המקלחת לשאר.

היא קמה מהמזרון,הניחה את הטלפון בצד וניגשה לשידה.

היא פתחה את המגירה בא היה פתק מקומט ומוכתם שבו היה כתוב -

"כאשר 4 המפתחות יפגשו והדלת תפתח, האהבה תתגלה ואיתה זיכרונות מהעבר"

'אין, אין לזה פיתרון! אם ירון ומיכל לא הצליחו לפתור את זה אז מי כן?!' חשבה לעצמה בייאוש.

'איפה יש 4 מפתחות זהים? איזו דלת? איזו אהבה? איך אפשר להבין משהו מהנבואה הזו? אני לא מאמינה שירון עדיין מנסה לפתור את זה...'

שוב מלא מחשבות מילאו את ראשה, והיא מיהרה להכניס את הפתק וללכת למזרון. היא לא אהבה להיזכר בעבר..

* * * * *

 

דניס ואלכס נכנסו למכונית, הם בילו לילה שלם רק בבר ולכן היו שיכורים.

שניהם לא היו במצב של לנהוג, אבל הפעם הם לא התייחסו לכך. הכביש היה די ריק, חוץ מכמה מכוניות ששמו לב לנהיגה של דניס והשתדלו שלא להיתקל בהם.

לפתע הגיעה משאית, דניס התעסק עם הרדיו עד ששמע את אלכס צועק: "תזהר!!"

- - - - - -

דניס התעורר מעט מטושטש. הוא ראה את אביו נשען על אחד המשקופים ואת פניה המודאגות של אימו שהופכות למאושרות ברגע שהתעורר. לפתע הוא שמע אותה צועקת לאביו: " מהר תיקרא לרופא הוא התעורר!" אביו הנרגש רץ לאחד הרופאים.

"דניס, התעוררת! איזה יופי!"

"מה? איפה אני? כמה זמן ישנתי?"

"אתה בבית-חולים... אתה זוכר, כשהיית עם אלכס? לצערנו עברת תאונת דרכים וישנת שבוע"

"אוי נכון אלכס! מה קורה עם אלכס?!"

"אלכס בסדר הוא התעורר כבר ביום למחורת, מצבו עכשיו טוב" היא חייה אליו כשראתה את תחושת ההקלה שהרגיש.

לפתע הרופא נכנס עם אביו של דניס. הוא הסתכל על דניס שעדיין ניסה להתאושש.

"לפני כל השמחה, יש לי הודעה מאוד חשובה ולצערי גם מצערת."


אני יודעת קצר, וגם שהפרק הפעם לא יצא משהו מצטערת..

אני יודעת שלפעמיים יש קטעים שניראים לא חשובים,

אבל הדברים הקטנים האלה לפעמיים משנים את העלילה

תודה לאורן על העזרה : )

אשמח לתגובות,

רעות 3>

 

תודה למנהלת קוצ'ר על החתימה D:

 

עריכה - 21.10.08 :

וואו 23 מנויים זה ממש מחמיא לי תודה לכל מי שמגיב ותומך D:

 

נכתב על ידי כותבת הסיפור - העבר חוזר שנית. , 19/10/2008 17:28  
60 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

6,113

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכותבת הסיפור - העבר חוזר שנית. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כותבת הסיפור - העבר חוזר שנית. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)