בבקשה אל תקראו כאן..

אני לא מאמין שאני עד כדיי כך נואש למשהו להיתעסק בו שאני כותב תפוסט הזה..

השקתי את העציצים, האכלתי את הדגים, שטפתי כלים, ניקיתי וסידרתי את הבית, 

שיכנעתי את סבתא שהכל בסדר ולא היו פה שום מסיבות בלילות האחרונים, שלחתי סמס להורים שבחו"ל,

הוצאתי את הזבל ואפילו הספקתי לעשן סיגריות בין לבין ולהכין ארוחת בוקר אבל עדיין לא עבר מספיק זמן.

אוליי ניקיון יסודיח של הבית יעזור אבל יקרע לי תתחת ולא אצליח להישאר ער עד הערב..

אבל זה מה יש. בכל מקרה, כל זה פשוט התחיל ביום רנדומלי אצל החברה הקרובה

שהתארחת אצלה וגמאני הייתי נוכח באותו יום..

כימעט ארבע חודש של ניצול, שקרים, נסיונות סיכסוך,צביעות והרבה הרבה רחוב התחילו אז.

אתה ניסית לסכסך בייני לבין הבנאדם היחיד שבאמת דאג לי ובאמת היה לו אכפת ממני ולהרחיק אותו ממני כמה שאפשר

ועל הדרך גם מעצמך כי ידעת שהיא יודעת בדיוק מי אתה ומה המטרות שלך.

אתה שיקרת לי בכלכך הרבה דברים, אמרת לי שאתה אוהב אותי, אפילו שמהשנייה הראשונה שראיתי אותך ידעתי שזה

לא ימשך הרבה זמן.. לא הייתה לי טיפת רגש אליך מהרגע הראשון עד הרגע האחרון ואני אומר אתזה בלב שלם ועם חיוך על הפנים.

איזו מי אהבה זו אם אתה לא מוציא מילה אחת שהיא לא שקר מהפה המטונף שלך?

איזו מי אכפתיות זאת אם אתה מנסה להרחיק ממני את האוהבים אותי והדואגים לי?

אתה גנבת לי כסף. אני סמכתי עלייך, היינו אצל החברה הקרובה בכמה ימיי הפסקה מהרחוב המזדיין הזה

היינו בבית שלה. ארגנתי עם עוד חבר כסף לשקית 15 גרם. 50 שלי 80 של החבר.

חבר שסומך עליי מהרגע הראשון שהכרנו, שתופס ממני בתור בנאדם עם מילה.

אז יצאתי איתך לדרך הבייתה, ליוויתי אותך לטרפים שלך ועפתי לכיווני.

אמרת שתבוא יום ראשון, היה שישי בערב אז. עד יום שלישי בכלל לא שמעתי ממך.

וככה זה נימשך שבועיים, שלושה ימים ללא סימן חיים, ואז שיחה מפתיעה ממך שאתה בא עוד יומיים.

באתי לפגוש אותך בת"א, ואתה יודע שאני קטין בלי עבודה וגר בצפון, ניפגשנו ונעלמת לי אחריי חצי שעה לאנשהו.

אחריי זה לקחתי אותה ונסענו לפגוש אותך במבנה הנטוש שם בנתניה..

הברזת כרגיל. לא הבאת את מה שביקשתי ממך ולא החזרת לי תכסף ותקעת לי 3545456465 תירוצים.

איזו מין אהבה זאת בדיוק?

אמון בין שניי אנשים, לא משנה איזה סוג של מערכת יחסים בנויה בנייהם אמון להיות דבר ראשון - בלי קטעים מלוכלכים על כסף.

הדבר הכי בסיסי. כמה שכסך בא והולך, כמה שהוא רגעי וחומרי, הוא עדיין חשוב - כי בעולם הפיזי אנחנו חסריי ישע בלי כסף.

אוכל,בית,מים,בגדים,סטלה,אלכוהול,איכות חיים ועוד רשימה ארוכה ומגוונת יכולה להופיע פה

בכל מקרה, פשוט ניכנסת לי לחיים, ניסית להרוס לי אותם אבל קיבלת בעיטה בתחת מהפאקינג תמונה בזמן.

לא ניפגעתי ממך כי היה לי רגש אלייך, כי לא היה לי.

ניפגעתי ממך כי סמכתי עלייך בתור בנאדם.

כי הוצאת אותי מאנייק מול 3 חברים שלי.

כי ננתי לך מעצמי התחשבתי בך וסמכתי עלייך אפילו שלא אהבתי אותך, כי היית יותר כמו ידיד בשבילי וראית אתזה

ורק כי אני הייתי יורק לך אתזה בפנים.

אינלי ולא היה לי שום רגש אלייך ולא יהיה אף פעם כי אתה בנאדם דוחה ולא רק בחיצוניות.

הסיבה היחידה שהייתי מוכן לסבול אותך כלכך הרבה זמן זה כי הייתי גר בפאקינג רחוב באותה תקופה

ואתה היית בנאדם שידע איך להשיג הכל ואיך להסתדר תמיד.

גם היא ידעה, וגם ה שנייה אבל הן היו פוחוי ומסטולות מידי כדי באמת לחשוב ברצינות.

בכל מקרה, אני שמח שיצאת לי מהחיים, אני שמח שהתקופה הזאת עברה

ולמדתי דברים על בשרי כמו שצריך והבטחתי לעצמי שלא אחזור שוב על אותן טעיות.

כל זה מאחוריי עכשיו, למדתי לקח וטוב לי :)

AND YOU CAN TAKE THIS MONEY AND STUCK THAT IN YOU STINKY ASS.

-הקטע הזה נכתב מתוך חוסר ומעש ומחשבות ויתר וגם איזה חשק לחפור בצד, כי לא באמת אכפת לי ממנו-

http://www.youtube.com/watch?v=-YDpT4L-1M4