אני כל כך מצפה לחיים חדשים, למציאות נורמאלית..

שכחתי איך זה לחיות, לחיות באמת

שכחתי איך לחייך, איך להיות בחברה ובכלל איך להיות

איבדתי את עצמי ומכרתי את חיי להפרעת אכילה

אני זוכרת איך בתחילת הבלוג כל כך רציתי את זה

תמיד חשבתי כשאהיה במשקל של ילדה ביתה ג' הכל יסתדר

ייחלתי למבטים מרחמיים ומשתאים, כל כך רציתי להיות השלד הלא אנושי הזה..

התמקדתי ונתתי את כל כולי לדבר הנוראי הזה..

באמת שזה הרס ועדיין הורס את חיי [אם אפשר לקרוא לזה בכלל חיים]

נסחפתי וירדתי למקומות הכי נמוכים, ובאמת שנמאס לי, באמת שמציתי.

אני רוצה להשתחרר ממנה- כל כך רוצה!!!!!!! אני כבר שנתיים במצב סטטי של ההפרעה הארורה הזאת..

שנתיים ללא מחזור, שנתיים של תת משקל מטורף ומכוער!! ו- 7 שנים של הפרעה שהרסה אותי מכל בחינה אפשרית..

אני מרגישה שאני מוכנה להשתחרר ממנה, מוכנה לחיות באמת את החיים או לפחות לנסות..

אני כל כך מתחרטת על כל מה שעוללתי לעצמי, ועל מה?? בשביל מה?? 

בע"ה מחכה כבר לטפס למעלה ולנטוש את המחלה לתמיד..

אין לי כח כבר -_-