מכיוון שאני והסיס הקטנה נורא בודדות כאן ומשעמם לנו בבית
אז סבא וסבתא היקרים החליטו להזמין אותנו לארוחת צהריים.
יופי טופי שמחנו, התארגנו ויצאנו אל הדרך.
לא חשבנו שלהגיע לבית שלהם יכול להיות דבר מסובך במיוחד.. הרי כל שבוע בערך אנחנו שם
ואני מכירה (או אמורה לפחות) את הדרך בע"פ. אני יכולה להדריך בעיניים עצומות.
טוב, מסתבר שמתי שאני נוהגת זה לא כזה קל.
בקיצור פיספסתי את המחלף לאיילון והגעתי לכביש אחר.
אמרתי סבבה, אני יודעת את הכיוון לא תהיה בעיה ובכל מטר יש שלט לכיוון תל אביב.
נסענו ונסענו וראינו את עזריאלי באופק.
נכנסנו לתוך לתוך תל אביב וזיהיתי מקומות שם.
אבל אבוי, מה זה עוזר לי שאני מכירה את כיכר המדינה או בנייני עזריאלי, אין לי מושג איפה הם נמצאים ביחס לבית של סבא וסבתא.
וכך התחלנו לנסוע במעגלים, מפחשות רחובות מוכרים, רחוב דיזינגוף , משהו...

כשהגענו הכרחתי אותה לשמור בסוד את מסענו הקט.
אבל סבתא (כמו אימא) בלי שאמרנו מילה על זה  ידעה שמשהו לא היה כשורה ומייד התחילה לתחקר אותנו
ולשאול אם לא איבדנו את הדרך.

חוץ מזה...
אני חייבת למצוא חברים עם רישיון נהיגה!!!!!1 (ומשוחרר).

אין לי בעיה לנהוג, אני אוהבת את זה. זה מרגיע ונחמד
אבל לפעמים גם לי מתחשק לשתות קצת   ולפעמים גם אני עייפה ואין לי כוח.

ולסיום:

חלמתי הבוקר חלום נורא שגרם לי להתעורר בבהלה.
ראיתי את עצמי יוצאת מבית הספר, הולכת לכיוון המכונית של אימא שלא הייתה באמת המכונית שלה
זאת הייתה מכונית סיטרואן אדומה והיא התחילה לנסוע ברברס.
התקדמתי לכיוון המכונית, חשבתי שהיא מסתובבת כדי שיהיה לי נוח להיכנס.
אבל פתאום קרה משהו והיא האיצה את המהירות והתחילה לנסוע ממש מהר ברברס
ועוד לפני שהספקתי להבין מה קורה היא נכנסה בקיר וכל האוטו נמחץ.
ראיתי אותו יושבת עם הגב אליי ולא זזה.
התחלתי לרוץ בכל המהירות לכיוון המכונית, ביד אחת מחזיקה את הפלאפון ומנסה להתקשר למד"א.

זה היה כלכך מפחיד שלקח לי זמן מה להבין שחלמתי.
שלחתי לה SMS לפני כמה דקות והיא ענתה לי שהכל בסדר ושעוד מעט נדבר.

אם יקרה לאחד ההורים שלי משהו אני לא ודעת איך מה אני אעשה.