Me, Myself and I

אומרים שצריך לנשק הרבה צפרדעים

עד שמגיעים לנסיך...

אבל למה לעזעזל הצפרדע הזו

לא יוצאת לי מהראש??

כבר גיליתי שנסיך הוא לא...

לפחות לא שלי..

אולי הוא יהיה של מישהי אחרת

ויתמזל מזלה..

אני בטוחה..

אבל דמאט כבר למעלה מחודש

שאנחנו לא מדברים...

ועדיין צובט לי בבטן

כשאני חושבת עליו

ועדיין אני לא מצליחה לאכול

כשאני נזכרת בו

ועדיין זה כואב בלב...

כשאני מרגישה שפיספסתי

הזדמנות ממש טובה

שאולי תחזור על עצמה..

ואולי לא...

בינתיים לא...

ויש שאומרים שאני עדיין צעירה

ושכל החיים לפני

אבל זה מעצבן

מעצבן לחכות לו!!!

לנסיך..

לנסיך המסריח הזה

שבטח נמצא עכשיו בהפסקת קפה

כי לא בוער לו להגיע אליי...

אבל אני לא מתנהגת כמו נואשת

כי אני הכי לא....

יש לי אפשרויות אחרות

שאם הייתי נואשת

הייתי הולכת עליהן כבר מזמן..

ולמרות זאת בוער לי...

לי בוער!

כי כבר 17 שנים ו7 חודשים

אני מחכה לו...

וכבר נישקתי צפרדעים...

וכבר הייתי בביצות..

ועוד כמה יצורים מסריחים

אני אצתרך לנשק

עד שהוא יחליט שבא לו להגיע?!

Or.