אני חושבת שלהתאהב זה כמו להיכנס להריון.
* ההורמונים משתוללים.
* אתה אוכל מלא.
* יש לך בחילות.
* לפעמים זה משהו שיכול להישאר לכל החיים.
* ולפעמים מאוד קשה שזה יקרה.
הפעם האחרונה שהתאהבתי בה הייתה בכיתה ו'.
אהבתי אותו כ"כ הרבה שהחיים שלי נגמרו ונהייתי כ"כ אדישה בגללו.
עד תחילת כיתה ז' אהבתי אותו, וזהו.
מאז לא הצלחתי להתאהב יותר.
מכיתה ז' אני מנסה להתאהב, ולא מצליחה.
אני מחפשת מישהו שאני באמת אוהב ושבאמת יבין אותי.
לא קיים בן אדם כזה בעולם חוץ ממנו.
ואני חושבת לעצמי על חוסר הודאות שהייתה באהבה הזאת.
כל בן אדם שני אמר לי שהוא אהב אותי, אבל אני לא יודעת כלום.
ואני חיה בחוסר ודאות כבר שנתיים. נמאס לי מזה.
כוס עמק.
השתנתי כ"כ בגללו.
שונאת את האדישות שלי.
כבר לא אכפת לי יותר.. בזמן האחרון היה לי קטע עם מישהו וזה לא הצליח מכל מיני סיבות, ואפילו לא היה לי אכפת.
בהתחלה הייתי מבואסת, אבל כבר לא אכפת לי יותר מזה.
אני חושבת לעצמי, אם הייתי הבנאדם שהייתי לפני שהכרתי אותו, הייתי הרבה יותר מבואסת.
כבר חשבתי שהיה סיכוי להתאהבות.
הכל נהרס.
אני עדיין חושבת עליו ומתחילה לבכות.
למה הוא לא יוצא לי מהראש?
אני לא אוהבת אותו יותר....
כבר הפסקתי להאמין שיש לזה סיכוי, אולי בגלל זה.
אני פשוט כבר בקושי חושבת עליו.
אני חושבת שאני עדיין אוהבת אותו.
לא מאמינה שאמרתי את זה. עזבו אותי.