באהבה, קרן.

דנוש: זה מכתב מהאלמוני?!

Keren: כן... אימא שלי שלחה אותי להביא את הדואר ומצאתי את זה בין המכתבים... אתם יודעים מה זה אומר?? הוא רואה כל מה שאני עושה!

דנוש: אמא'לה! שמעי קרן זה כבר לא מצחיק. הוא עוקב אחרייך, את צריכה לדווח על זה למישהו!

DrorCohen: דניאל צודקת. זה כבר נהיה מפחיד, תדווחי על זה!

Keren: מה פתאום לדווח, זה חייב להיות מישהו שאני מכירה... מישהו שיודע שאני אוהבת את עומרי.

DrorCohen: מי כבר יכול לדעת? את סיפרת רק לי, לשיר ולדניאל...

דנוש: נו, עכשיו זה ברור לחלוטין שזו שיר. היא יודעת איפה את גרה!

Keren: תראו... האמת היא שכבר לא אכפת לי. אני יודעת בדיוק מה לעשות.

דנוש: דברי ומהר!

Keren: אני פשוט אספר לעומרי על ההתאהבות הקלה שלי בו, אספוג את הדברים המגעילים שהוא עלול לומר לי, ואמשיך הלאה, בתור ידידה שלו ולא יותר.

דנוש: התאהבות קלה?! קרן, את כבר יודעת מה מספר נקודות החן שלו ברגל בעל פה!

Keren: בשתי הרגליים, ליתר דיוק. ובשיעור מתמטיקה הקודם גיליתי גם כמה יש לו ביד...

DrorCohen: אני חושב שזה רעיון מגוחך. תשכחי ממנו ותעברי הלאה, האלמוני בטח יעזוב אותך בשקט אחרי שיראה שאת באמת כבר לא מעוניינת בו...

Keren: אבל... אני עדיין מעוניינת בו.

דנוש: אני לא מאמינה! עדיין?

DrorCohen: וואו, אני לא מבין למה אתן הבנות כל כך נמשכות לגברים בהירי שיער.

דנוש: ההגדרה המדויקת היא גברים עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות\ירוקות.

DrorCohen: אותו הדבר! אנו, הבנים שחומי השיער תמיד נדפקים בגלל זה.

דנוש: שטויות במיץ, גם "שחומי השיער" (הגדרה מטופשת ביותר דרך אגב) חתיכים.

Keren: אתם כל כך שטחיים, יופי הוא לא הכול, וזה ממש לא ישנה לי אם האדם בלונדיני או שחרחר כל עוד יש לו לב טוב.

דנוש: הבנתי את הנקודה שלך.

DrorCohen: טוב, אני צריך ללכת...

Keren: ביי

דנוש: ביי...

-DrorCohen אינו מחובר לשיחה כעת-

Keren: הוא כזה מתוק!

דנוש: דרור?

Keren: כן...

דנוש: אז לכי על זה. תשכחי מעומרי, דרור נראה בעניין שלך, יהיה לך קל איתו.

Keren: אז לא לספר לעומרי על ההתאהבות שלי בו?

דנוש: ממש לא.

Keren: [=

דנוש: יאללה, אני זזתי... ביי

Keren: ביי

כיביתי את המחשב ושקעתי במחשבות על דרור, כשלפתע אחי הקטן קרא לי.

"מה אתה רוצה, איתי?" שאלתי אותו בטון חסר סבלנות.

"את יוצאת לטיול חנוכה?"

"איזה טיול?"

"נו, המחנה הזה במדבר יהודה לשכבות ז' עד י"ב."

"בטח שאני אצא, ואתה?"

"כן, אבל נראה לי שאני היחיד שאצא לטיול משכבת ז'."

"השכבה שלך דפוקה, זה ידוע, אבל לטיול חנוכה אני בטוחה שהם יבואו."

"אם את אומרת..." השיב וגלגל את עיניו.

"מה יש לך ביד?"

"העלון שמפרט על הטיול, קחי." אמר והושיט לי את העלון.

"תודה." השבתי וחטפתי אותו מידיו.

שכבתי במיטה בחדרי ועיינתי בעלון, בו היה כתוב:

"תלמידי כיתות ז' עד י"ב מוזמנים להירשם לטיול חנוכה שיתקיים ביום ראשון הקרוב.

הטיול יערך השנה במדבר יהודה, ויכלול לינה בשטח המדבר (מדובר על 2 לילות).

כל שכבה תחולק לקבוצות. מתוכננות פעילויות מהנות ומגוונות הכוללות ביניהן:

-טיול רגלי של 10 ק"מ במדבר.

-הקמת מחנאות בשטח.

-נסיעה למעיינות ונחלים הכוללים מתחמי קייקים (כן, נשוט בקייקים).

-תחרות הכנת ארוחת הבוקר המקורית והמושקעת ביותר, הפרס שווה.

ועוד הרבה הרבה."

עצרתי לרגע וחשבתי כמה נפלא יהיה אם אצא באותה הקבוצה של עומרי. נכון, הבטחתי לעצמי שאפסיק לחשוב עליו, אבל האמת היא שאני לא מסוגלת. אני רוצה קשר איתו, כבר לא אכפת לי מהאיומים של האלמוני. כן, במחנה אגש אליו ואגלה לו את רגשותיי.

בינתיים, בזמן שחלמתי לי בהקיץ על הרגע בו אספר לעומרי על הכול, ישב דרור בחדרו, מעטפה אדומה בידו וחיוך מלא סיפוק על פניו.