טוב אז אחרי בערך חודש שהוספתי את הדמויות אני מתחיל/ה סיפור חדש,מעניין יותר לדעתי.
אז בלי הרבה חפירות נתחיל,סבבה?סבבה.
פרק 1:
היי,אני קלואי,אני בת 17 מגרמניה.אני לומדת בבית הספר הקהילתי השנה,למרות ששנה שעברה למדתי בבית ספר לאומנויות.אני יתומה שעד שנה באה צריכה לחיות בבית היתומים.למזלי בית היתומים הוא חדש ולא כמו שתמיד מאפיינים בתי יתומים בסרטים.יש לי המון חברות טובות אבל השנה אני יהיה הרבה יותר מאושרת,בית הספר הקהילתי נמצא ממש מרחק של 3 רחובות מבית היתומים ואני אוכל להכיר עוד אנשים ."בוקר טוב לאנה,קלואי וברוק" קמתי לקול האחראית מעונות שלנו."בוקר טוב ג'סמין" אמרתי מחייכת וקפצתי על המיטה של לאנה "לאנה קומי!היום בית הספר הקהילתי!" קמתי ורצתי למקלחת בחדר."למה את מעירה אותי בשעה 6 וחצי בבוקר?" "השעה לא 6 וחצי השעה 7 וחצי" אמרתי מנסה שלא לבלוע את המים במקלחת. "טוטאלי שיט!7 וחצי?פאק אנחנו נאחר!" "תרגעי ברוק היום מתחילים חצי שעה יותר מאוחר" צחקתי ויצאתי מהמקלחת עם המגבת שלי. "אני לא מאמינה שעוד לא זרקת את המגבת הזאת!,היא מצויירת בדובוני אכפת לי!" "לאנה אני אוהבת את המגבת הזאת " אמרתי בפרצוף עצוב. שלפתי מהארון שלי את הסקיני ג'ינס השחור כהה שלי ואת הגופיה האדומה שברוק קנתה לי לפני שנה ליום ההולדת. "יא איזה כיף את לובשת ליום הראשון מה שקניתי לך!" ברוק קפצה עלי בחיבוק ונתנה לי נשיקה ענקית. "אני שמורה ליום השני?"לאנה צחקה ויצאה עם המגבת על הראש "לא אני שמה את הנעליים שקנית לי" חייכתי והוצאתי את הנעליים מהמגירה שמתחת למיטה. "טוב עכשיו איפה התיק איפור שלי?" אמרתי והתחלתי לרוץ ברחבי החדר."בנות,הייתן מאמינות שהיום זה 9 שנים לחברות שלנו?" לאנה אמרה נופלת על המיטה חיוך"כן אי אפשר לשכוח" ברוק צחקה מעט."מצאתי!" צעקתי מתוך ערמת הבגדים"אופס" אמרתי וקמתי על רגליי מכוסה עד סוף רגליי בערימות בגדים."טוב תתאפרי ויוצאים"הבנות אמרו לי מזרזות את העניינים."ברוק את לא מתקלחת?" אמרתי מתאפרת,היה לי מוזר ברוק תמיד הייתה מלכת הניקיון,היא תמיד הייתה צריכה להתקלח אחרת היא הייתה עצבנית ואסור שהחדר יהיה מלוכלך.
"לא עכשיו אני צריכה לסיים להשלים עם זה שנגמר החופש" היא אמרה מנסה לא לבכות "את רוצה להשאר בבית ספר לאומנויות?"שאלתי מתיישבת לידה "כן" היא אמרה והחלה לבכות היא הניחה את פניה את רגליי והרגשתי את המכנס מתחיל הרטב אבל ידעתי שאני לא אשרוד בלי ברוק בבית הספר.
"ברוק,אולי תנסי השבוע ואם לא תאהבי נעזוב?"לאנה ניגשה והתיישבה לידה "מבטיחות?" היא הסתכלה עלינו מנגבת את הדמעות מעיניה "כן" אמרנו מסתכלות אחת על השניה.
החלום שלי ושל לאנה היה ללמוד בבית ספר קהילתי כמו כולם.
"בנות ההסעה פה" ג'סמין נכנסה לקראה לנו לרדת להסעה.
"טוב בנות בהצלחה!" אמרנו והתחבקנו חזק חזק.
בכניסה חיכה לנו אוטובוס צהוב ומלוכלך,הוא היה ריק "זאת התחנה הראשונה?" עליתי מחייכת "כן" חייך הנהג.
התיישבנו שלושתנו בספסל האחורי "מזל שאר הבנות נשארו בית הספר השני"אמרנו מאושרות שאנחנו סופסוף לבד.
בהסעה עלו המון תלמידים נוספים,כולם תקעו בנו מבטים,תמיד הייתי ידועה כעצבנית אז הינה הוכחה שזה נכון "מה אתם מסתכלים?רוצים תמונה אולי ?"צעקתי מסננת בסיום "דאמט".
"עצבנית הא?" אמר אחד הבנים שישב בספסל לפני,הוא היה בעל שיער שחור אדום עם עיניים כחולות,הוא היה נראה כמו כוכב הוליוודי.
תגובות:)
אני מקווה שמחרתיים אני ישים פרק 2,תלוי בתגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
