באותו רגע שטום אמר את אותן המילים "היא לא תחזור לעולם"רציתי כ"כ לראות אותה,רציתי לחבק אותה ולתת לה נשיקה גדולה "טום היא חייבת לחזור!"אמרתי בוכה "אתה צריך להבין שזה נגמר,היא לא תחזור לעולם,הדבר היחיד שנשאר לך ממנה עכשיו הוא הזיכרון
אני יודע היא חסרה גם לי ביל,אתה חייב להתגבר!יש לנו שנה שלמה לתת לזה לחדור אלינו צריך לעבור את זה יחד".
"טום אני כ"כ מתגעגע אליה,לחיוך שלה,לקול שלה ולריח שלה" שמענו צעדים במדרגות ראיתי את קלואי עומדת שם לא מבינה על מה הבכי את ברוק ולאנה עומדות בכניסה ובוכות.
"ביל מה קרה?" קלואי התקרבה אלי צעד ורצתי לחבק אותה,היא חיבקה אותי חזק שכבר לא יכול היה לכאוב לי יותר מזה.
"ביל,מה קרה לך?" היא אמרה בוכה גם היא ממשמע הבכי שלי באוזניה.
"בוא איתי"היא אמרה ועלתה איתי למעלה.
"מה יש לו?"שמעתי את ברוק מתקרבת לטום "אמא שלנו נפטרה לפני שבועיים,הוא עוד לא מצליח להפנים שזה נכון שהיא אי שם מתחת לאדמה לא יכולה לראות ולחבק אותנו" טום אמר עולה בזריזות במעלה המדרגות "תרגישו בבית בנות" הוא אמר והלך מאחורי הקיר.
POVקלואי:
"לא ביל בשבילי לא!" "אני לא יכול את לא מבינה?היא היתה הכל בשבילי!" הוא אמר בוכה מחזיק את האקדח בידו "בבקשה ביל לא!אל תהרוג את עצמך!אם לא בשבילי בשביל אחותי שכ"כ אהבה אותך " אמרתי מתחננת והדלת נפתחה "ביל!" טום אמר מעיף את האקדח מידו
"טום לא!האקדח שלי!" ביל צעק שבור על הרצפה "שלא תעז!אני לא רוצה לאבד גם אותך!ברור?" טום צעק והחזיר את האקדח לביל "אני רוצה שתשים אותו במקום שלו!" טום אמר בעצבנות "לא!" ביל צעק וכיוןן את האקדח לראשו "ביל!אל תעשה את זה!שלא תעז!" טום צעק וניסה לחטוף את האקדח מידיו של ביל ,ביל התנגד הם נלחמו אחד בשני ופתאום נשמעה יריה,לא הספקתי לשמוע את הצליל הארוך שלה וראיתי את ביל מוטל על הרצפה בדם מותז מסביב"לאאא!" צעקתי בוכה ונפלתי על ברכיי לצידו של ביל "ביל לא!בבקשה לא!" צעקתי טום עמד עם האקדח בידו המום,הוא לא זז רק הסתכל על ביל .
"מה קרה פה?" לאנה צעקה ונכנסה לחדר עם ברוק "קלואי!ביל" היא אמרה בפחד "מה הולך פה.?" היא אמרה נוגעת בכתפו של טום ובאותו רגע הוא הרכין את ראשו.
"ביל אתה פה?ביל תענה לי!"צעקתי מרימה את גופו אליי ומחבקת אותו,מתכסה בדמו,זה העלה בי פלאשבק :
*** "כן הם לקחו את אחותי להופעה של טוקיו שמוטל" אמרתי בציניות לקרן "טוב שתהנה" היא צחקה והמשכנו ללמוד.
"את פה?" ברוק ולאנה נכנסו אלי מתנשפות "מה קרה לכן?" "את חייבת לבוא איתנו..ההופעה..הורים..קייטי..דם" ברוק אמרה מתנשפת "מה?" אמרתי ורצתי את 15 הרחובות למקום ,ראיתי את המכונית הכחולה שלנו מרוסקת בתוך משאית.
"לא!" צעקתי רצה למכונית "איפה ההורים?קייטי?" צעקתי לשוטרים ראיתי ליד הרכב את אמא ואבא מונחים שם עם עיניים עצומות שמכסה אותם שמיכה שחורה וארוכה.
"איפה קייטי?""מי את ילדה?" השוטר שאל וראיתי בצידה השני של המכונית את קייטי בעיניים פקוחות "קייטי!" צעקתי רצה אליה "קלואי" היא אמרה בחיוך קטנטן "אני כאן תשארי איתי " אמרתי והרמתי אותה מהרצפה מחבקת אותה חזק,שכל גופי מתכסה בדמה "קלואי אני אוהבת אותך,ואם תראי אי פעם את ביל תמסרי לו את ז-" "קייטי?" קראתי והרחקתי אותה ממני,עיניה היו פקוחות חסרות צבע,פיה היה פתוח ולא זז,"קייטי אל תלכי ממני"אמרתי מחבקת אותה ככל שביכולתי ,הרגשתי משהו בולט בכיס המעיל שלה השכבתי אותה על האדמה מוציאה את אותו החפץ מכיסה,זה היה אלבום תמונות עם מכתב צמוד "ביל היקר ,אני מעריצה אותך כבר המון שנים,היום לראשונה יוצא לי להיות בהופעה שלכם,אני כ"כ מתרגשת.
הלכתי להצטלם במיוחד בשבילך,בוק שמוקדש לך מכל ליבי למרות שהוא ממש קטן כרגע.
אני רק רוצה שתדע שאני מודה לך,שהיית איתי הרגעים הקשים גם כשלא ידעת,שנתת לי בשיריך את הכוח להמשיך הלאה,מוזר לשמוע את זה מילדה בת 15 וחצי אבל זאת המציאות,אני מקווה שאי פעם יצא לי לפגוש אותך באמת,שאני אוכל אי פעם באמת לתת לך את זה,באהבה קייטי מייקל"
הרמתי את עיניי לשמיים נושאת מילים ונתתי לדמעות לצאת מעיניי,לא מתנגדת,עכשיו אני לבד ***
הנחתי את ביל על הרצפה עיניו היו קפואות וחסרות חיים,צבען החום הלך והתבהר "ביל,בבקשה לא אותו דבר" אמרתי מתחננת בשקט.
הרמתי את ראשי לחלון הגדול שניצב בחדרו,התבוננתי לשמיים שוקעת במילים חמות לאלוהים.
מסתכלת חזרה על ביל ונושקת לו קלות בשפתיו הקרות .
שמעתי את הסירנות מלמטה "אני אטפל בזה" לאנה אמרה וירדה למטה ראיתי את אנשי ההצלה מגיעים לטפל בביל,מחברים אליו מכשירים וצינורות מוזרים.
התחלתי לחוש שוב את הכאב שהרגשתי באותו לילה,עוד בן משפחה נאבד לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
