היום שוב התעוררנו בבוקר,לפחות ברוק ולאנה,אני לא הצלחתי לישון המחשבות שלי היו תקועות בביל ובמראה עיניו הקרות.
"לא ישנת כל הלילה.?" ברוק התישבה לידי "לא" אמרתי וקמתי מתלבשת בבגדים חדשים,ישבתי כל הלילה עם הבגדים מכוסי הדם.
"יש לנו היום שיעור עם התיאומים...מה יקרה?" לאנה שאלה מסרקת אותי לאט .
התבוננתי במראה,נראיתי כ"כ מסכנה שכבר ריחמתי על עצמי.
"נראה כבר בשיעור"אמרתי לוקחת את התיק ויוצאת "לאן?" "אני הולכת ברגל לבית הספר,אל תחכו עם ההסעה" אמרתי ויצאתי מבית היתומים לרחוב ומתחילה ללכת.
התבוננתי בעצים והנוף שמסביב,הפארקים הירוקים "הכל נראה כ"כ יפה בחיים מבחוץ"אמרתי והמשכתי ללכת.
הייתי הראשונה מהתלמידים שהגיע לבית הספר,הלכתי לפינת העישון מוציאה סיגריה ומרגישה שחרור קל.
"אני מופתע לראות אותך פה כ"כ מוקדם" שמעתי מישהו עומד לידי והרמתי את מבטי "ביל?" הלב שלי קפץ ממקומו "אני לא מאמינה שאתה כאן שאתה חיי" אמרתי וקפצתי עליו "אוו אוו" הוא זעק "סליחה" אמרתי מתרחקת,ראיתי שידו חבושה בכתף ומטה"הכדור פגע בכתף?" שאלתי לוקחת עוד שאחטה"כן,מסתבר"ביל צחקק וחטף את הסיגריה מידי.
"היי!הסיגריה!" התעצבנתי מעט "ילדה בגילך לא צריכה לעשן" ביל אמר בקול מצחיק מנסה לחכות מבוגר אחראי "אתה גדול ממני רק בשנה מה אתה מחרטט?" אמרתי צוחקת ולקחתי ממנו את הסיגריה חזרה.
"חוצפנית!תני כבוד למבוגרים ופצועים" "אתה מתכוון נכים?" צחקתי "אני לא יכול לכתוב רק זמנית!וחכי מה יהיה אחר כך" הוא אמר והחל לדגדג אותי,זה מה שתמיד הייתי עושה לקייטי כשהייתה מנסה לעצבן אותי.
הפסקתי לרגע לצחוק "הכל בסדר?" ביל שאל מעקם גבה"יש לי משהו בשבילך" אמרתי ופתחתי את התיק ,הוצאתי ספרון קטן שעליו היה מודבק פתק לבן דהוי.
"מה זה?" הוא שאל מופתע "זה מאחותי,ביום של ההופעה כשהיא נהרגה,היא בקשה ממני לתת לך את זה אם אראה אותך יום אחד"אמרתי והתישבתי חזרה.
"ואוו,נראה מושקע,מה זה?" ביל שאל מתישב לידי"לא יודעת תפתח ותראה"אמרתי וקמתי מהספסל "קל"(קיצור של קלואי) ביל אמר ותפס את כתפי "מה?" אמרתי תוקעת מבט ברצפה "אני באמת מצטער" הוא אמר וחיבק אותי"אל" אמרתי והזזתי אותו ממני.
התחלתי ללכת לא מבינה מה עובר לי בראש.
אף אחד בחיים לא קרא לי קל חוץ מקייטי,זה היה הכינוי הסודי שלנו אני קל והיא קיי.
עלו בי הזכרונות מהלילה,הדם העיניים הקרות והצעקות.
לא ראיתי את טום אבל עכשיו אני עסוקה בלחשוב איך הוא הגיב,הרי הוא עמד מאחורי ולא אמר כלום או זז "מטומטם" רטנתי עליו אך לשווא זה לא יעזור לי.
הרגשתי שכרגע מה שיש לי זה ברוק לאנה ואולי קלארק "קלואיי" שמעתי מישהו צועק את שמי,המשכתי ללכת כלא שומעת "עצרי" מישהו צעק וסובב אותי בכתפי "קלארק?" "כן,תקשיבי בוקר טוב אבל לא נראלי שלך הוא טוב..ביל מחפש אותך" קלארק אמר מתנשף "אוקיי,יש שיעור איתו עוד מעט הוא יראה אותי" אמרתי באדישות והבטתי לרצפה "קיצר בואי איתי ללוקר שלי אם ככה" קלארק אמר ומשך אותי.
"תגיד,אתה חושב שאלוהים באמת לוקח רק את ההכי טובים?" קלארק צחקק "חח בשביל זה אני עוד פה,אני מרושע נכון?" הוא אמר בציניות "טוב בלי ציניות הבנתי שלא" אמרתי שעצבנות והחלקתי על הלוקרים כשהמנעולים קורעים מעט את עורי בגב,הגעתי לרצפה והרפתי את השרירים.
מצאתי את עצמי יושבת על הרצפה ליד הלוקרים ומעלה מחשבות על מוות.
"קלואי מה קרה?" קלארק אמר והתיישב לידי
"נמאס לי להיות יתומה!אני רוצה משפחה חוץ מהחברים שלי" אמרתי והתחלתי לבכות.
"היי יש לך פה משפחה" קלארק אמר וחיבק אותי.
"קלואי אפשר לדבר איתך?"שמעתי קול וראיתי את נעליו של טום מולי "מה עכשיו?" שאלתי והרמתי את הראש "לבד!" טום הדגיש וקמתי.
"מה?" שאלתי מתקדמת בחוסר רצון אחרי טום לחדר גדול "אנחנו רוצים לנסות משהו" הוא אמר והצביע על הבמה שם ישב ביל עם מיקרופון בידו "מה?!מה אתם רוצים ממני?" שאלתי כועסת,ידעתי מה הם רוצים אבל לא הייתי מוכנה.
"אוקיי שני מוטציות תקשיבו ותקשיבו לי טוב,אני לא שרה זה ברור?" אמרתי ויצאתי בטריקת דלת.
"קלואי!" טום צעק ויצא החוצה הוא חסם אותי ולא הייתה לי דרך לזוז מהדלת "מה?" אמרתי בכעס משלבת ידיים "בבקשה תכנסי" הוא אמר והתבונן בעיניי ואז כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
