אוקע אז לפני שיתחיל הסיפור בקרוב...שאני מקווה יהיה יותר מרתק ונורמלי אני רוצה לפרסם טווינסט ב3 חלקים.
טווינסט אישי שלי=]-חלק 1:
1995- התאומים בני 6:
"ביל טום!רדו לאכול" קתרין קראה בקול לילדיה התאומים ששיחקו בחדר.
"שניה אמא!" צעק טום והמשיך לתקוף את ביל עם חיילי הפלסטיק שלו.
טום קפץ עם ברכיו על ביל בלי ששם לב "אההה" ביל החל לבכות.
קתרין עלתה למעלה למשמע הבכי של אחד מבניה.
"ביל מה קרה?" היא התכופפה ונשקה לו "טום קפץ עליי" הוא אמר בבכי והעיניים החומות הגדולות שלו נצצו.
"די!הוא לא התכוון נכון טומי?" קתרין חייכה לטום והוא הנהנן לאות הסכמה "נכון ביליי אני לא התכוונתי סליחה" טום אמר וחיבק את ביל חזק.
קתרין קמה והתבוננה בילדיה מתחבקים.
היא נאנחה מאושר "קדימה האוכל מתקרר" היא אמרה בחיוך "מה יש לאכול?התאומים קפצו יחד "פסטה ולזניה לערב" היא צחקה "יש!" הם צעקו יחד ורצו למטה במורד המדרגות.
התאומים התיישבו על יד השולחן הגבוה והחלו לצחקק עד שהאוכל הוגש לשולחן "בנים היום ג'ורג' חוזר הביתה אחרי הטיול שלו" קתרין אמרה בחיוך.
"אוקיי" טום אמר בחיוך וירד מהכיסא כשסיים לאכול.
קתרין סיימה לאכול והורידה את צלחתו של טום ושלה.
"ביל הכל בסדר?" הוא התקרבה אליו והסתכלה על יופיו של בנה הקטן.
היא הכניסה את ידה לשיערו הבלונדיני וסירקה מעט עם אצבעותיה.
"כן" ביל אמר מוריד את צלחתו מהשולחן ועולה לחדרו.
פתאום נשמע צלצול בדלת "ג'ורג' כאן בנים" קתרין קראה וחיבקה את ג'ורג' שהגיע עם חבילה גדולה במיוחד.
הוא נכנס מחויך למראה בנו החורג טום "טומקה שלי..הבאתי לך המון מתנות" הוא חייך וחיבק אותו.
ביל ירד במדרגות עם חיוך כששמע מתנות.
"היי ג'ורג'" ביל אמר מנופף לו לשלום "היי ביל" ג'ורג' אמר ונופף לו לשלום.
טום וג'ורג' התישבו יחד על הספה וקתרין הלכה למטבח לעשות את הכלים מארוחת הצהריים.
"מה הבאת לי?" טום שאל קופצני ושמח,ביל בנתיים התיישב על הרצפה מולם מביט בטום המאושר.
"טומי תראה" ג'ורג' אמר והצביע על חבילה גדולה שעמדה בצד.
"מה זה?" טום קפץ נלהב ורץ לכיוון החבילה.
ג'ורג' קם בעקבותיו ופתח איתו את המתנה,ביל קם מהרצפה מתבונן מאחורי גבו במתנה הענקית שטום קיבל.
"ואווו" טום קרא בתדהמה "מה זה?" ג'ורג' חייך "זה נקרא גיטרה,מנגנים על זה,כמו שאני עושה"
טום התישב חזרה על הספה עם הגיטרה על רגליו וג'ורג' החל ללמד אותו לנגן.
"ביל" ג'ורג' קרה וביל הסתובב אליו "זה בשבילך" הוא נתן לו וחיבק אותו קלות.
"תודה" ביל חייך,עכשיו הוא הרגיש הרבה יותר טוב.
ביל רץ לחדרו לפתוח את המתנה הוא קרע את העטיפות בחוזקה ולנגד עיניו ראה טוש עבה בצבע שחור "מה זה?" הוא הסתכל על זה לא מבין.
הוא פתח את הטוש ולקח דף והחל לצייר ,"בילוש?" נשמע קולה של קתרין מעבר לדלת חדרו של ביל
"מה אמא?" הוא אמר ממשיך לצייר.
"אתה לא רוצה לשמוע את אחיך מנגן קצת?" ביל הביט באימו המחוייכת
"לא תודה" הוא אמר והמשיך לצייר.
"אוקיי תהנה " היא אמרה לו וירדה חזרה לסלון.
ביל שמע מבעד לדלת את נגינתו הטובה של טום, ג'ורג' מלמד אותו כ"כ טוב.
1998-התאומים בני9:
"ביל טום האוכל מוכן,ג'ורג' בוא גם אתה" קתרין צעקה לכולם למטבח.
היא עלתה בנתיים למעלה וקראה לביל הוא יצא מחדרו ואז היא נכנסה לחדרו של טום "טומי האוכל מוכן" ביל הביט מאחוריה בטום מנגן על הגיטרה כ"כ טוב וכמה שאמא מתגאה בו.
ביל ירד למטה ואכל במהירות.
"יאללה לאכול"קתרין אמרה וכולם התישבו.
ביל קם מהשולחן "ביל לאן?" קתרין שאלה מופתעת "כבר סיימתי לאכול אני הולך לאנדרס" ביל אמר ויצא מהבית.
קתרין קמה אחריו ואז טום וג'ורג' "ביל,מתי אתה חוזר?" קתרין צעקה לביל "עוד שעה בערך" "למה אתה לא מחכה לי?אנחנו אמורים ללכת יחד" טום צעק לו אך ביל לא ענה.
"אני יקח אותך לטייל רוצה טום?" ג'ורג' הציע לטום והוא רק קפץ עליו בחיבוק.
כולם התישבו לשולחן והמשיכו לאכול.
הפעמון צלצל "היי אנדרס" אמר ביל ונכנס לבית חברו.
"הבאת את זה?" אנדרס שאל מחויך
"כן" ביל חייך חיוך חושף שיניים.
ביל ואנדרס התמקמו בחדרו של אנדרס ,ביל הוציא מתיקו את הטוש שג'ורג' נתן לו לפני 3 שנים שכבר מזמן חדל לכתוב.
ביל החזיק את הטוש העבה מול פיו והחל לשיר כשאחריו מנגן אנדרס בגיטרה.
הם שרו במשך שעה וחצי,הזמן חלף מהר משציפו.
"אנדרס!ביל פה?" אמו של אנדרס צעקה "כן!" הם חייכו "שיט!הבטחתי לאמא שאחרי שעה אני יחזור" "היא בטח צלצלה עכשיו".
אימו של אנדרס נכנסה לחדרו "ביל זאת הייתה אמא,היא אמרה שג'ורג' יבוא לקחת אותך הוא מסיים לעבוד" וסגרה את הדלת.
ביל ואנדרס התישבו על המיטה אוכלים עוד עוגיה.
"מתי מופיעים?" ביל שאל את אנדרס מרוצה
"בליל כל הקדושים..ותזכור אתה צריך להראות מפחיד!"
ביל הנהנן ושמע את צפירתו של ג'ורג' למטה "טוב הלכתי ביי" ביל אמר ורץ למטה.
אנדרס התבונן בביל מחלון חדרו וראה אותו נכנס לאחורי המכונית.
הוא ידע שביל לא אוהב את ג'ורג'.
כשהם נכנסו הביתה ביל רץ לקתרין "אמא אמא!" "מה קרה?" היא התקדמה לעברו
"נכון שמחרתיים ליל כל הקדושים?"
"נכון" קתרין ניסתה להבין לאן ביל חותר
"אני רוצה להתחפש לזה " ביל הראה לקתרין תמונה של איש בעל שיער שחור עם פסים לבנים,איפור שחור כבד ובגדים גוטים.
"ואוו,איך הגעת לזה?"
"עם אנדרס הוא מתחפש אותו דבר" ביל חייך
"בסדר" קתרין חייכה
יום לפני ליל כל הקדושים:
"בילי אתה רוצה לצבוע עם ספריי נכון?" קתרין שאלה עוברת ליד חנות תחפושות
"לא,אני רוצה לצבוע לאמיתי" קתרין תקעה בביל מבט המום
"בבקשה!" ביל התחנן ולבסוף קתרין נכנעה והסכימה.
"אמא את יכולה לקחת אותי עכשיו לאנדרס?" ביל שאל כשיצאו מהמספרה.
"כן"
ביל נכנס לחדרו של אנדרס "תראה" ביל אמר ואנדרס חייך "מעולה" אתה עשית בספריי נכון?"
"לא!צבעתי לתמיד,המראה של ההוא בתמונה ממש יפה" אנדרס צחק "אוקיי אני צובע בספריי אני לא אוהב את זה כ"כ".
"טוב" ביל חייך והתישב על המיטה.
"אתה בא?" אנדרס שאל את ביל לוקח את ארנקו מהמגירה
"כבר יש מספיק?" ביל שאל "כן"אנדרס חייך
הבנים יצאו מהבית והלכו מספר דקות בכביש הראשי.
"הינה"אנדרס אמר מצביע על חנות מקושטת מלאת תמונות קעקועים ופירסינגים
"מה אני יעשה?" ביל שאל, "אתה מחר צריך לשיר אז בלשון לא כרגע,ויש לך שיער ארוך אז תעשה הליקס" אנדרס חייך "מה אתה עושה?" ביל שאל "בגבה" אנדרס המשיך לחייך.
"גם אני רוצה" ביל אמר קצת מיואש "אמא שלך מרשה לך?" ביל הנהנן לשלילה.
"כשהיא תרשה תעשה" אנדרס אמר.
"שלך מרשה לך?" ביל אמר כועס "כן,אבל רק בגבה" .
ביל עשה את הליקס ואנדרס את העגיל בגבה והם יצאו.
ביל הלך הביתה ואנדרס לחוג הגיטרה שלו.
"אמא!" ביל צעק "מה?" היא ישבה בסלון צופה בטלוויזיה וטום לידה.
"אני יכול לעשות עגיל?" היא הסתכלה עליו "תלוי איפה בילי" היא חייכה אליו.
"אני רוצה בגבה ובלשון" הוא אמר מפוחד מהתגובה שלה.
"אתה לא עושה עגיל בלשון בגיל כזה,בגבה גם לא אבל אם זה מה שאתה רוצה תבחר אחד"
"בגבה!" ביל צעק ולקח כסף מקתרין.
"אנדרס!" ביל צעק לשפורפרת הטלפון "מה?" "אמא נתנה לי כסף לעגיל בגבה"
"באמת?" אנדרס נשמע המום וביל החל לקפוץ בחדרו
"טוב נתראה בחנות עוד חצי שעה" אנדרס אמר וניתק.
"הלכתי ביי אמא" ביל אמר ונתן לקתרין נשיקה.
"איך הצלחת לשכנע אותה לתת לך?" "לא עשיתי כלום היא הסכימה" ביל חייך ונכנס לחנות .
"כן ילד?" שאל המוכר "היי היינו כאן קודם ובאתי לעשות עוד עגיל" ביל אמר מרוצה "איפה אתה רוצה?"
"בגבה!"
המוכר התקרב אליו עם מחט ותקע אותה בגבתו של ביל "אהההה" ביל צעק "זה כואב" הוא החל לבכות ואנדרס החל לצחוק "זה לא מצחיק אנדרס!" ביל אמר כועס וקם מן הכיסא,שילם למוכר שנתן לו משחה למרוח פעמיים ביום.
ליל כל הקדושים:
"אתה מוכן?" אנדרס שאל את ביל עם הגיטרה בידו,הם היו בדרכם לפארק שם היו צריכים להופיע "קצת מתוח אבל כן" ביל אמר משחק בעגילו.
הם היו לבושים בצורה גוטית קיצונית, "אני חושב שקצת הגזמנו עם הגוטי לא?יותר אהבתי את הצמידים הדוקרים וגולגולת וכאלו מאשר את זה" ביל אמר מתבונן בלבושו הצמוד "עור מחמיא לך"אנדרס גיחך "זה כמו של זונות!" ביל צעק והם החלו לצחוק.
"עכשיו קבלו צמד חדש וצעיר,אנדרס וביל" המנחה הזמין את השניים לבמה.
אנדרס עלה ראשון מתחיל לנגן ואחריו עלה ביל מתחיל לשיר.
הקהל צרח ורקד ושר איתם ובסיום המחיאות כפיים לא נפסקו.
"אהבו אותנו!" ביל אמר והוא ואנדרס התחבקו חזק חזק.
"ביל זה היה יפה" קתרין אמרה וחיבקה אותם.
2000-התאומים בני 11:
"ביל?"
"מה טום?" אמר ביל וטום ניגש אליו עם הגיטרה
ביל הרים את מבטו וראה את טום עם הראסטות שעשה לפני שנה.
"אני עדיין לא מסתדר עם הראסטות שלך" ביל צחק.
"תקשיב,חשבתי שאולי אני ואתה ועוד שני חברים שלי ננגן יחד,אתה יודע..כלהקה"
"ולבגוד ככה באנדרס?" ביל נעמד כועס
"בחייך ביל!אנדרס כבר יותר מחצי שנה לא פה,הוא עבר למקום אחר!" טום אמר והבנתי כמה שהוא צודק.
"בסדר.." אמרתי והתישבתי חזרה ליד המחשב.
טום התקדם לעבר הכיסא שלי ומשך אותו אחורה "למה זה היה טוב?" ביל התלונן
"בוא לחזרה" טום אמר ושיחק בסיידליפ שלו ,"אני בא" ביל אמר ולקח את התיק שלו,שם היה הטוש העבה הישן שלו.
"הגענו!" טום הכריז והצביע על הבית הגדול שבקצה הרחוב "של מי הביתה הזה?" ביל שאל המום מגודלו
"של ידיד שלי גיאורג" טום אמר והחל ללכת מהר יותר..ואחריו גם ביל.
"ברוך הבא" גיאורג אמר להם עוד מרחוק ואז הם הגיעו בריצה לדלת "היי" טום אמר וחייך
"שלום" ביל אמר וכולם תקעו בו מבטים.
"טום למה הם מסתכלים עליי?" ביל שאל לא מבין "סתם אתה חדש להם" טום אמר והתקדם לעברם.
"טוב יאללה" גיאורג אמר וטום וביל החלו ללכת אחריו למחסן גדול.
שם עמדה מערכת תופים,גיטרה וישב בצד מישהו דיי נמוך עם אוזניות
גיאורג נתן מכה בראשו של אותו בחור שקפץ ממקומו וטום וגיאורג החלו לצחוק
"יאללה לנגן!" טום נעמד איתם "אממ שניה אני מוציא.." גיאורג קטע את ביל"המיקרופון שלך פה אין לך מה להוציא" גיאורג אמר והצביע על המקרופון.
הוא שם לב שכולם נועצים בו מבט "על מה אתם מסתכלים?" הוא צעק עליהם "בחיים לא ראיתי גבר מאופר" גיאורג אמר והחל לצחקק.
ביל נעלב,הוא לקח את התיק שלו ויצא החוצה,הוא רץ את כל הדרך הביתה ונעצר ליד ביתו של אנדרס "אם רק היית פה" הוא לחש לעצמו והתבונן בבית הריק.
הוא המשיך לרוץ הביתה.
"ביל!קיבלת מכתב מאנדרס" קתרין צעקה וביל רץ למטבח לקחת את המכתב
"ביל היקר,
קשה לי פה בלעדייך כבר המון זמן,כולם צוחקים עליי כי אני מאופר,אנשים בוהים בי כחייזר,אני עושה הכל כדי לחזור חזרה אלייך
אני מקווה שנתראה בקרוב,באהבה אנדרס"
ביל הצמיד את המכתב קרוב לליבו "אם רק היית יודע כמה אני מתגעגע אלייך" הוא אמר ודמעה יצאה מעיניו.
"אמא איך אני יודע לאיפה לשלוח לו מכתב בחזרה?" ביל שאל את קתרין שהפכה את המכתב והראתה לו את הכתובת.
"תודה!" הוא אמר ונשק לה.
"אנדרס היקר,
אם רק היית יודע כמה אני מתגעגע אלייך,חסרה לי האהבה שלך,גם עלי כולם מסתכלים במבט מוזר בגלל האיפור השחור והבגדים והצמידים המוזרים ולאחרונה קניתי גם קולרים,אבל אני לא יכול ללבוש דבר,אני מרגיש כמו חיה שכולם מתבוננים בה מעבר לגדר.
בבקשה תחזור הינה!אני לא יכול להמשיך כאן בלעדייך!בבקשה!
אוהב אותך תמיד ביל"
ביל הכניס את המכתב שלו למעטפה ריקה ולתוכה הכניס תמונה שלו מהיומולדת האחרון שלו,הוא כתב את כתובתו של אנדרס לפי המכתב שקיבל וירד למטה "אמא את יכולה לשלוח את זה?" ביל שאל מקווה לחיוב "בוודאי" קתרין חייכה ונשקה לו על מצחו הקטן.
"לאן הלכת?" טום נכנס הביתה צועק
"אני לא יהיה עם החברים שלך!אתם פשוט חבורה מגעילה!אין לכם מה לעשות חוץ מלצחוק עליי?" ביל אמר ועלה לחדרו ונעל את הדלת.
הוא התישב ליד המחשב והחל לכתוב שיר,ועוד שיר,ועוד שיר.
נשמעו דפיקות בדלת חדרו של ביל "ביל תפתח לי רגע" טום אמר מבעד לדלת.
קולו של טום העביר צמרמורת בביל,הוא התחיל לחוש אליו שנאה על כל השנים האלו שבהם הוא נהנה עם ג'ורג' וקיבל הכל ואליו לא התייחסו "ביל בבקשה" ביל פתח את הדלת "מה אתה רוצה?"
"אני מצטער,אתה צודק זה לא היה בסדר שלא אמרתי להם שיפסיקו" אמר טום מתישב על המיטה של ביל.
הוא התבונן במסך המחשב כשביל נשאר עדיין עומד עם פניו למסדרון הריק,שם עמד טום קודם לכן..
"ואוו ממש יפה" טום אמר וביל הסתובב
"מי הרשה לך לקרוא!" ביל צעק וסגר את מסך המחשב "סליחה..מה זה חסוי?" טום צחקק
"צא לי מהחדר" ביל אמר מצביע על הדלת "זה ממש יפה אתה לא צריך להתביש בזה " טום הוסיף "צא לי מהחדר טומאס!עכשיו!" ביל צעק וטום יצא.
הוא ידע שכשביל כועס עליו הוא קורא לו בשמו המלא.
הוא נכנס לחדר שלו מתחיל לנגן כמה צלילים בגיטרה ולהגיד כמה מילים.
ביל יצא מחדרו מתקרב לחדרו של טום ומקשיב לו מבחוץ
"מנגינה יפה" ביל אמר לעצמו
הוא הקשיב למילותיו של טום
"לו היית כאן
השורות שהיית אומר לי היו נשמעות
הגעגוע היה חוסך בי מקום
בלעדייך החיים שלי גיהנום
איפה אתה המושיע שלי?
איפה אתה המלאך ששמור בי?"
ביל נעמד בפתח חדרו של טום "ביל.." טום רצה להסביר
"טומי זה יפייפה" ביל אמר והתישב לידו.
"באמת?" טום חשש מתגובתו של ביל שהתחיל להלחין לו את אחד משיריו.
"כן..אתה מוכשר" ביל אמר ויצא מהחדר.
"ביל!" טום צעק וביל נעצר והסתובב
"מה?" ביל שאל בלי חשק לדיבורים ותקע את מבטו ברצפה.
"המילים האלו..אני מקדיש לך אותן..." טום אמר והתקרב לביל.
"אני כתבתי אותן טום" ביל אמר מנסה להבין מה טום רוצה ממנו.
"כן זה היה קצת מטומטם מצידי" טום אמר מגרד את ראשו "אבל בילי תבין-" ביל קטע את טום "זה ביל,לא בילי" ביל אמר והחל ללכת לחדרו
"אתה המלך המושיע שלי..אני אוהב אותך" טום אמר וביל נכנס לחדרו ונעמד בפתח הדלת מתבונן בעיניו העמוקות של טום וסוגר את הדלת.
"ביל בבקשה" טום אמר ופתח את דלת חדרו של ביל.
"טום..אתה אוהב אותי ונותן לחברים שלך לצחוק עליי?איזה מן אהבה זאת?" ביל אמר זורק את התמונה שהייתה לו על השולחן על מיטתו.
ביל נזרק על המיטה גם הוא עוצם את עיניו.
טום התקדם והתישב לידו ,הוא לקח לידיו את התמונה שביל זרק על המיטה בה ראה את ביל ואותו מתחבקים עם פלאפ בחצר הבית.
"ביל אתה זוכר איך היינו משחקים עם פלאפ כשהינו קטנים?איך הוא היה רודף אחרינו והיינו צועקים לאמא" ביל גיחך "חח כן ואני זוכר שפעם הוא הפיל אותי עלייך ובדיוק הממטרה התחילה לעבוד והצטננו.."
"חח כן אמא כעסה גם עלינו וגם עליו" טום אמר משועשע
"תמיד היו מאשימים אותנו,פעם ראשונה שאמא האשימה את פלאפ" ביל וטום ישבו וצחקו על זיכרונותיהם מכלבם הקטן והישן פלאפ.
"לא להאמין שהוא כבר לא איתנו" ביל אמר מביט בתמונה שהייתה בידיו של טום.
"אני זוכר איך בכית כשהוא נדרס..אמרתי די בילי הכל יהיה בסדר אתה תראה שהוא יחזור" טום וביל התבוננו אחד בעיניי השני "אני עדיין מחכה שזה יקרה" ביל אמר מחייך מעט.
"הבאתי לך משו!"טום אמר וקפץ ממקומו "לי?" ביל חייך וטום חזר בריצה לחדרו של ביל "תפתח" טום אמר וישב ליד ביל בציפייה "שוקולד!הבונבוניירה הענקית שכ"כ רציתי מאמא!" ביל אמר וחיבק את טום,הם נשכבו שוב על המיטה מתבוננים אחד בשני ביל מלמל "תודה טומי".
הבנים המשיכו להסתכל אחד בעיניו של השני,הם התקרבו והתקרבו עד ששפתיהם נפגשו.
טום חש את חום שפתיו של ביל שהיו כ"כ קשות ועדינות,שפתיים שלא נישקו הרבה אנשים,ביל הרגיש את שפתיו התפוחות והנעימות של טום ועבר בו צמרור.
טום החדיר את לשונו מנסה למצוא את לשונו של ביל בתוך פיו החם,העגיל של ביל העביר בטום צמרמורות,הקור המתכתי בתוך פיו החם של ביל.
ביל הרגיש את עגילו של טום בשפתיו,הוא הזיז את שפתיו עוד ועוד ושיחק עם עגילו.
טום המשיך לנשק את ביל בצווארו יורד למטה ולמטה מכניס יד מתחת לחולצתו מרגיש את ביטנו הקטנה.
"טום דיי" ביל אמר מסיט את טום מעליו
"שיט!" טום אמר והתישב מסתכל על ביל
"אני מצטער..."טום אמר
"אוקיי,לא קרה כלום." ביל אמר והמשיך להתבונן בטום.
"ביל אני מצטער על מה שקרה שם,תבוא לחזרות אני מבטיח שלא יצחקו עלייך" טום אמר בעודו מתבונן בביל אחרי הנשיקה הארוכה והנעימה.
"אם הם צוחקים שוב אני הולך" ביל אמר וטום חיבק אותו.
ביל וטום הלכו לישון מוקדם,מחר חופש והם רוצים לנצל כל דקה בו.
"ביל קום" טום אמר וזרק על ביל כרית.
"לך מפה כבר" ביל אמר מפהק ומחבק את הכרית שטום זרק עליו ונרדם.
"טוב יש חזרה עוד שעה אל תשכח" טום אמר ויצא.
פתאום ביל התעורר "שעה?מה שעה?" ביל צעק והחל לרוץ בחדרו מחפש בגד שיאהב מבין כל בגדיו הישנים ורץ להתקלח.
הוא עמד מתחת למקלחת החמה מרטיב את שיערו השחור כפחם ועוצם את עיניו "אסור לי להרגיש את זה,אסור לי" הדהד קול קטן בראשו.
בנתיים טום חזר עם ארוחת הבוקר של ביל.
ביל פתח את עיניו מסתכל על השעון שבאמבטיה ויוצא מהמקלחת.
הוא התלבש והחל להתאפר "נו כבר בילי" טום צעק מלמטה.
ביל סיים להתאפר ,שם נעליים ורץ למטה לא לוקח כלום חוץ מהפלאפון שלו.
"אתה מוכן?" ביל שאל קופץ במדרגה האחרונה לכיוונו של טום.
"תשתה קודם" טום אמר מצביע על הספל שוקו שעל השולחן "תודה טומי".
ביל התישב והחל לשתות.
"ביל אני מצטער על אתמול" טום אמר תוקע את עיניו בביל בדיוק כמו אתמול "טום תפסיק להסתכל עליי ככה,וזה בסדר" ביל אמר מתעצבן ממבטו של טום.
"די טום אסור לך לחשוב עליו ככה הוא אח שלך וחוץ מזה אתה לא גיי" קול רץ הלוך וחזור בראשו של טום "אם רק היית יודע שאני אוהב אותך" טום אמר לעצמו בשקט בלי ששם לב "מה?" ביל חייך "מה?" טום קפץ מבוהל "מה אמרת?" ביל המשיך לחייך "כלום מתי אמרתי משהו?" טום ניסה להצתדק "מה שתגיד" אמר ביל לוקח את הפלאפון מהשולחן ומכניס לכיסו .
"נו אתה בא?" ביל שאל ופתח את דלת הבית"בטח" טום קפץ לוקח את הגיטרה שמחכה לו בכניסה.
הבנים הלכו לחזרה,שותקים לאורך כל הדרך.
"אממ אתה רוצה שאני יסביר לך קצת על הלהקה?" טום שאל מתבונן מרצפה לא רוצה להתסכל בעיניו של ביל.
"אם אתה רוצה אז אוקי" ביל אמר מחייך לטום אך הוא לא הרים את מבטו להסתכל עליו.
"טומי למה אתה לא מסתכל עליי?" ביל שאל עוצר וטום המשיך ללכת.
"טום!" ביל צעק ואז טום נעצר מחפש סביבו את ביל
"אני פה!" ביל אמר משלב את ידיו "מצטער הייתי שקוע" טום אמר מנסה שוב לא להסתכל על ביל.
"מה יש לך טום?!אני מדבר איתך ואתה לא מסתכל עליי" ביל אמר רוקע ברגליו בעצבנות.
טום המשיך להתבונן בשמיים רק לא בביל,ביל המשיך ללכת כשהוא משלב ידיים .
הוא עקף את טום פוגע בכתפו במכה קטנה והמשיך ללכת.
" אני מצטער" טום אמר לשמיים עוצר את דמעותיו והולך לכיוונו של ביל.
טום התקרב לביל ותפס בידו הוא לא שלט בעצמו,הוא משך את ביל הצידה ונישק אותו.
ביל הדף אותו מעליו "טום די!" ביל צעק מנגב את מדמעותיו ואת האיפור שנמרח על פניו.
"אני מצטער" טום אמר מנגב את דמעתו של ביל עם אצבעותיו.
ביל העיף את ידו של טום והמשיך ללכת .
טום נשרך אחריו ללא חשק לכלום.
ביל הגיע לפני טום ודפק בדלת הבית, "היי ביל" אמר גיאורג "היי" ביל אמר גוסטב התקרב לומר שלום אך ביל החל לצעוק "אם אתם שוב צוחקים עליי אני קם והולך כמו קודם ושום דבר לא יחזיר אותי" ביל סיים לצעוק וכולם עמדו מביטים בו .
"אוקיי.." גיאורג אמר מפוחד וניגש למטבח.
הוא הביא לביל וטום כוס מים והם ירדו לחדר החזרות.
"מה נשיר?" ביל שאל לא מכוון את מבטו לטום "לא יודעים,יש לך רעיון?"
"רוצים משהו של נהנה?"
הבנים הסתכלו עליו ואז נזכרו על שצעק עליהם "אממ אוקיי" פתאום גיאורג נעשה רציני.
הבנים החלו לנגן וביל החל לשיר,טום שקע בקולו העדין של ביל והתקרב אליו עם הגיטרה בלי ידיעה שהוא בכלל זז.
"טום?" ביל אמר וטום התעורר "מה?" טום נבהל וחזר לעצמו,הוא ראה את עצמו עומד ממש ליד ביל,צמוד מאוד מאוד.
"הכל בסדר איתכם?" גיאורג צחקק "כן!" ביל אמר והתרחק מטום.
"טוב איך יקראו ללהקה?"גוסטב שאל מתכונן לרשום "למה כ"כ מהר?" שאל ביל מתבונן בדף שגוסטב החזיק "אני רוצה לכתוב על התופים" גוסטב חייך.
"אני רוצה משהו בסגנון מטאליקה" "ואני רוצה ראפ!" "אני גנז אנד רוזס" "היי היי!"
ביל צעק ועצר אותם.
"אי אפשר הכל יחד!בואו ניקח משהו כמו DEVIL" ביל חייך
"זה לא פשוט קצת?" גיאורג רטן ביל עיקם פרצוף חושב "אני יודע!" לפתע הוא אמר "נו?" טום המשיך "DEVILISH" ביל אמר שמח וכולם צחקו.
"אני רציני" ביל אמר מתבונן בהם בחיוך
"אוקי נשמע לי אחלה" טום אמר מביט בגיאורג וגוסטב..."אוקיי" כולם אמרו וסגרו.
2005 התאומים בני 16:
DEVILISH התקדמה והצליחה,באחת ההופעות גילה אותם אמרגן שהחליט לקחת אותם ברצינות והעקבות זה שינו את שמם לtokio hotel.
הבנים עבדו קשה והחלו להתפרסם בגרמניה,בעולם.
הם יצאו עם השיר החדש שלהם "MONSOON" וכך התפרסמו בעולם.
הבנים היו בהופעה באיטליה "ביל?" טום ניגש לביל אחרי ההופעה כשהתמקמו בחדרם במלון "מה טומי?" ביל אמר וקפץ עליו.
הבנים התקרבו מאוד אחד לשני במהלך השנים,הם לא יכלו להתנתק הם היו החברים הכי טובים.
"אני אוהב אותך" טום אמר מחייך "גם אני!" אמר ביל וירד מידיו של טום רץ למקרר להוציא מים.
ביל זרק בקבוק לטום שלא שם לב,הבקבוק פגע בראשו של טום והוא נפל על הרצפה.
"טומי!" ביל רץ מתכופף לטום.
"ביל..." טום אמר משפשף את מצחו "אוו אתה בסדר" ביל אמר באנחה והחל לצחקק.
טום תפס את חולצתו של ביל והצמיד אותו אליו חזק והחדיר את לשונו לפיו של ביל מחפש את הלשון הקרה של ביל עם הטעם המתכתי.
ביל הרפה את שיריו ונשכב על טום מכניס את לשונו שלו גם הוא מחפש את לשונו החמה של טום.
טום ליטף את גבו של ביל במגע חושני וביל העביר את יד אחת על בטנו של טום ואחת בשערותיו.
פתאום קול מהדהד ניכנס למוחו של ביל "אנדרס" ביל התרומם מטום מהלך הלוך וחזור בחדר.
טום נשאר שוכב על הרצפה המום
"אני לא יכול אני לא יכול" החל ביל לומר לעצמו,מתישב על המיטה ומחזיק את ראשו בין שתי ידיו.
"ביל מה קרה?" שאל טום מתישב לידו ומחבק אותו "אל תיגע בי!" ביל צעק ורץ החוצה,הוא לקח את הפלאפון מתיקו והלך לפינה ריקה.
המשך יבוא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
