רובוטיקה!
זה לוקח לי את החיים!
אני נמצאת כמעט כל יום בבצפר עד הלילה,אז אין לי זמן להעלות פרקים,אני מעלה כשאני כבר פה.
אז לא יודעת מתי בפעם האחרונה העליתי פרק,ואם אתם זוכרים בכלל מה היה בו אבל הינה פרק 30=]
טום הסתכל על ביל לא יודע איך להסביר
"ביל אני יכול לסביר..."
"כן?אתה יכול להסביר?אז תסביר לי למה יש לך תמונה של החברה שלי אצלך במגירה?"
"כי..כי...אמממ לא יודע" טום נכנע,לא היה לו תירוץ הולם או מספיק טוב כדי לנסות לפגוע פחות בביל
"זה כבר קרה פעם טום הבטחת שלא יקרה שוב...!"ביל אמר כשדמעות עלו בעיניו
"אני ממש מצטער ביל באמת שאני-"
ביל יצא באמצע דבריו של טום בטריקת דלת נכנס לחדרו ונעל אותו.
הוא התיישב על הרצפה ליד הדלת בוכה ופתאום מבחין בתמונה ישנה שלו ושל האקסית שלו סביניה,
הוא קם ולקח את התמונה וחיבק קרוב קרוב.
דפיקה נשמעה על דלתו
"ביל אתה רוצה לבוא לסבתא?להפרד מנוי?"
ביל לא ענה הוא רק ישב שם בשקט מחבק את התמונה אך כשהעיף מבט לשלוחנו ראה תמונות של נוי.ושב להסתכל לתמונה שלו ושל סביניה
טום עמד מאחורי הדלת של ביל שבור ומאוכזב מעצמו איך נתן לביל לחטט לו בדברים כשידע שישנה שם התמונה של נוי.
הוא יצא מהבית..ביל התבונן בטום מבעד לחלון נוסע רחוק ממנו,הוא העיף עוד מבט לתמונה שלו ושל סביניה שהייתה בידיו והחליט לעשות מעשה..
"הלו?"נשמע קולו של גבר
"מי זה?"שאל ביל המום
"רוס..מי זה?"
"אממ הגעתי למספר של סביניה?"
"כן מי אתה?"
"אני ביל..מי אתה?"
"אני אבא של סביניה...אהה..ביל הדרעק הקטן.. תעזוב את סביניה בשקט"
"אני יכול לדבר איתה?"
"אתה יכול, בטח,רק חבל שלא דרכי אני לא ירשה לך שום קשר איתה"
הטלפון התנתק ואחרי דקה צלצל
"הלו?"ביל ענה בשקט
מקווה שאהבתם=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
