"מה... אמ... מה הרגשת לפני שהתעלפת...?" שאל קירה בקול עיניני באופן חשוד. "ראיתי... ליי פיקס... לבן...

גם הוא התעלף..." קירה ואיצ'ירו החווירו. "זה גרוע משחשבתי..." מלמל קירה.

לפני שאני מתחילה, גיליתי שיש לי טעות באחד מהרמזים שנשלחו למנויים:

בשיחה 'הרצינית' שטקשי ינסה עוד מאט לנהל עם הצהוב,

אז זה לא יהיה עם הצהוב, זה יהיה עם הירוק...

ועוד דבר: באמצע הפרק, הוספתי א' לשם טאקשי:

טקשי, הפך ל-טאקשי.

קריאה מהנה!

פרק שתיים עשרה - טאקשי והפרח של ריאו.

 "נשארנו לבד! רק אתה ואני! נַה... טקי צ'אן...?" - הא... טקי צ'אן? קרא באושר המכחול הירוק. רק הוא

 וטקשי, זאת אומרת, טקי צ'אן, נשארו, ואין אף מכחול אדום ורגזן שיפריע לו לרדת על טקשי כמה שהוא

רוצה! "מאוד מצחיק..." אמר טקשי בחוסר סבלנות, ועבר לתנוחת מדיטציה על הריצפה, ולאט לאט התרוממם

לאוויר, ושקע במחשבות... 'מה הולך לקרות עכשיו...? מה יקרה עם אני לא אצליח למצוא את הצבעים

ולמלא את הפלאטה...?' "טקי צ'אן...?" 'ואם לא אצליח לחסל את המלאכית? ואם אתפס? ואם... - ' "ט-ק-שי-!!!"

צעק הירוק. "נַא... נַאנִי...? אִיתַאִי!" - מ... מה...? אַוו! קרא טקשי. הירוק גרם לו לאבד ריכוז, וליפול מהאוויר,

באמצע המדיטציה. טקשי התרוממם לאט ושיפשף את ישבנו הכואב ונבח על הפלאטה: "מה אתה חושב

  שאתה עושה?!" "אוּרוּסֵה! שתוק! ואל תתחצף! אני גדול ממך באיזה 9,000 שנה! אתה צריך לתת לי את

  הכבוד שמגיע לי!" קרא הצבע הירוק ברוב חשיבות עצמית. "תאמין לי אתה מקבל בדיוק את הכבוד שמגיע לך...

  רגע... מה אמרת? את גדול ממני ב-9,000 שנה...?!" מיהר טקשי לשנות נושא. "בני כמה אתם בכלל?!" שאל

טקשי בהלם, התיישב על מיטתו החורקת, ובהה בפלאטה. "בזמנים שלכם, אני בן 9, הצהוב בין 13, והאדום בן 15,

  אבל אנחנו באמת ביני 9,000, 13,000, ו-15,000." ענה הירוק, כאילו ששלושה מתבגרים תקועים בתוך

פלאטה 500 שנה, זה עניין של מה-בכך. "נַן דַא טוֹ?! דֵמוֹ... - " - מה?! אבל... קרא טקשי, והשתתק.

הוא הרגיש נוכחות לא רצויה, המוכרת יותר בשם ריאו, מתקרבת במהירות. גם הירוק השתתק בפתאומיות,

גם הוא הרגיש את ריאו. "באיזו מהירות הוא מתקדם... " לחש הירוק בשקט לא אופייני לו. "כן... הוא מהיר...

  הוא חייב להיות מהיר... הוא סנסיי..." לחש טקשי. "נראה לך שהוא בא... לפה...?" לחש טקשי. "כן!" קרא

הירוק בבהלה "שקט!" לחש טקשי. הוא הרגיש שריאו נעצר בבת אחת. אוי לא! הוא שמע אותם! הוא משנה כיוון...

הוא רץ לכאן! איזו מהירות! טקשי רץ לכיוון הפלאטה, תפס בה בגסות - "הֵיי! תזהר!", והחביא אותה מתחת

לכמה טיוטות של ציורים, בתוך הבלגן בשולחנו. ריאו בחיים לא ימצא את זה שם... אי אפשר למצוא מחת

בערמת שחת, אם לא רואים לא את השחת ולא את המחת... ריאו נכנס בבת אחת, וטקשי הסתובב בפתאומיות.

 "מה זה היה, ה- 'כן' המבוהל הזה?" שאל ריאו. לא 'שלום טקשי'. 'ערב טוב טקשי'. ישר - מה זה היה טקשי?

 "מה... על מה אתה מדבר...?" שאל טקשי במה שאמור היה להיות - תמימות. ריאו לא קנה את זה לרגע.

 "אתה לא יכול לשקר לי ואתה יודע את זה. עם מי דברת?" שאל ריאו, נכנס בלי לחכות להזמנה, ונעמד

מול טקשי, עם כל השני מטר גובהה שלו, והסתכל עליו מלמעלה, במבט קפוא. טקשי היה חייב להודות,

שריאו נראה די מרשים. עומד לו שם, עם גלימת הסנסיי, יד אחת על המותניים, ויד אחת מתופפת על

השולחן בחוסר סבלנות הולך וגובר... ממש מילימטר מהפלאטה! טקשי בלע את רוקו. "אני לא אחזור

  על דברי טקשי!" "טוב." לא היה לו שמץ של מושג מאיפה האומץ הזה. "אתה לא מתכוון להגיש לי עם

  מי דיברת?" אין קול ואין עונה. טקשי רק בהה בבהונות רגליו.

הדופק שלו היה חזק, ואפשר היה לשמוע את זה, בין צלילי תיפוף האצבעות של ריאו, שהפכו מהירות

ועצבניות יותר ויותר עם כל רגע שחלף. טקשי ממש קיווה שהוא היחיד ששומע אתהדופק שלו, כי אים לא,

ריאו ידע שהוא מסתיר משהו. "אתה מסתיר משהו." קבע ריאו. 'יופי. גאון.' "ל... למה אתה חושב ככה...?" 

אמר טקשי. "אני שומע את הדופק שלך." "הוֹנטוֹ... דֵסוּ קַא...?" - באמת...? "לא! אני סתם ממציא את

  כל זה כתירוץ עלוב, כי רציתי לבוא לשאול לשלומך באחת בלילה!" "השעה עכשיו היא חמישה לאחת בלילה..."

פלט טקשי, והצטער על זה מיד. "אתה שוכח אל מי אתה מדבר! חתיחת חסר שכל שכמוך..." "למי אתה קורא

  חסר שכל?!" נבח טאקשי. "לך! בַעקַהו!" קרא באושר הירוק, מתוך מחבואו מתחת לדפים, מילימטר מהיד

של ריאו, שהפסיקה לתופף בבת אחת. ריאו הסיט את הציורים של טקשי מבלי להעיף מבט על מה שהוא

זורק לריצפה - "היי! תזהר על זה! זה לקח לי הרבה זמ - !" ותפס בפלאטה. עכשיו הדופק של טאקשי

היה בשמים. "מה זה?" שאל ריאו, אוחז בפלאטה, בעלת שלוש הגומות, הפולטת הילה שחורה.

 "מה זה טאקשי? איך זה מדבר? למה זה פולט כזאת אנרגיה שלילית? ומה בשם חדי הקרן שבשמים,

  מה זה עושה אצלך?!" "זה... אני... אמ... כלום... זה רק... זה..." "טאקשי!" "מה...?" שאל טאקשי

בחשש, למרות שכבר ידע את התשובה - "ימרו." וטאקשי קפא על מקומו. "אני מחרים את זה."

 "אתה... לא יכול!"התנשף טאקשי אחרי שריאו הפשיר אותו. "אתה לא תגיד לי מה אני יכול ומה - !"

 "ריאו! טאקשי! השעה אחת בלילה! די!" קרא אבראי סנסיי, שנכנס בלי לפוק בדלת, כרגיל...

 "ריאו... הַ... אֵמ..." פתח אבראי, ונעצר, התחרט, ובהה בטאקשי, כאילו רק עכשיו שם לב שהוא

שם. 'הוא רוצה להגיד משהו... סודי... אבל הוא לא יכול להגיד את זה כשטאקשי כאן!' חשבו בבת

אחת - טאקשי, ריאו, והצבע הירוק. "מממ... ריאו... הפרח שלך... פרח קצת לפני הזמן... במקום

  שהוא לא אמור לפרוח בוא." אילתר לאחר מחשבה קלה. "הפרח שלי... מה...? אַהה! אוי לא!

  מתי?!" "ממש עכשיו. הוא בדרך לכאן. תלך למשרד שלך, תבדוק במגדיר הצמחים... מה צריך

  לעשות במקרה כזה... או שאולי צריך פשוט להשאר עם התוכנית המקורית...  זה הכי נראה לי...

  תבוא אחרי זה ישר למשרד שלי." "הַאי." - כן. ענה ריאו, ורץ במהירות ובפתאומיות כזו, שזה נראה

כאילו הוא נעלם בבת אחת. "מממ... טאקשי... תלך לישון... ותעשה סדר. כל הציורים שלך... על

  הריצפה... וגם הפאלטה שלך... היא תישבר בקצב הזה... לילה טוב..." מילמל אבראי בפיהוק.

מצפה לו עוד לילה ארוך.

 "זה היה קרוב!" קרא טאקשי בהקלה אחרי שסגר את הדלת, והחל להרים את כל מה שנפל לריצפה.

 'הזקן היה כל כך עייף, שהוא אפילו לא הרגיש את אנרגיית המינוס שהפלאטה פולטת...'

חשב טאקשי, וחרץ קמת במצחו. "זה קצת מדאיג... רגע! לא איכפת לי מהזקן!" מילמל טאקשי

וניער את ראשו במרץ. "מה אתה ממלמל שם? 'חסר שכל שכמוך'... יש לנו חידה לפצח!"

הצבע הירוק שנה לפתור חידות. בעצם, הוא שנה כל מה שדורש חשיבה. את החלק הזה הוא

העדיף להשאיר לאדום... 'אבל הטיפש האדום נגמר יומיים אחרי שטאקשי מצא אותנו...'

 "כבר פיצחתי את החידה." קבע טאקשי "הפרח של ריאו שהקדים לפרוח... זו המלאכית...

  החניכה של ריאו... שבטח גילתה את הכוחות שלה." "והחלק של המגדיר...?" שאל הירוק

תוך הפגנת סקרנות לא אופיינית לו. "מגדיר... 'מה עושים במקרה כזה' כניראה יש להם תוכניות!

  אוי לא אולי הם עלו עלינו! מה נעשה? אולי - " "שקט! מַשהו נכנס למגורי הבנות!

  או מִישהו נכנס למגורי הבנות..."  "או מִישהִי!" לחש טאקשי באושר, וחיוך של הבנה התפרס על פניו.

 "הפרח הרי בדרך לכאן! המלאכית נמצאת עכשיו במגוריי הבנות!" "אתה עוד כאן?!" נבח הירוק,

אבל טאקשי כבר לא שמע אותו. הוא כבר היה בדרך לצריף מגורי הבנות...

אין לכם מושג מה מצפה לכם!!!

מוחהחהחהחה

עריכה 2:

שברנו את שיא התגובות!!!

23 תגובות!!

בואו נעשה את זה עוד הפעם?