תאירי, יפה שלי, קטנה שלי..
שנה עברה. שנה, מאז אותו רצח נתעב, מאז אותו יום ארור, מאז אותו רגע כואב שנודע לי שאיבדתי חברה, שהייתה לי כמו אחות קטנה שמעולם לא הייתה לי.
שנה עברה. שנה של געגועים, של כאב, בכי, פחדים...
שנה עברה. השנה הנוראה ביותר בחיים שלי. השנה שאת כבר לא איתי.
ישבתי בחדר. "רצחו לי את הילדה".. אבא שלך אמר לאבא שלי בפלאפון.. ואבא שלי אמר מההה?? וואיי וואי..
הבנתי שקרה משהו, אבל לא העלתי על דעתי שמשו כזההה קרה.
אמא שלי שאלה מה קרה, ואבא שלי אמר בקול חנוק- "רצחו את תאיר.."
באותו רגע, לקחתי את עצמי יצאתי מהחדר והתחלתי לצרוח.. לא הבנתי מה קורה, חשבתי שעובדים עליי..
אבל לא, זה היה אמיתי.. את כבר לא איתנו..
תאירי שלי, עכשיו נותרתי עם הזכרונות שלנו..
החיוך שלך לא יוצא לי מהראש, הצחוק, התמימות, הכישרון, טוב הלב שלך, ה-כ-ל...
תאיר, אני אוהבת אותך.. אני לא אשכח אותך לעולם.. את תמיד היית תמיד תהיי בשבילי מודל לחיקוי.
אתמול באזכרה, ראיתי את הקבר.. אני לא מאמינה שאת אינך, את כל כך חסרה לי!
תשמרי עלינו מלמעלה.. אני בטוחה שאת עכשיו מרקידה את כל המלאכים וכובשת אותם ביופי המדהים שלך.
"שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך
הו, מלחמות קדושות
מלאכים בכו לך
בעיניים יבשות.
את חיוכך, תינוקת,
קברו באדמה
איך צומח שקט
מתוך המהומה.
מי שלחץ על הדק
דם את ליבו מכתים
במלחמות לצדק
גם ילדים מתים.
את החיים לקחו לך
הו, מלחמות קדושות
מלאכים בכו לך
בעיניים יבשות."
אני אוהבת אותך - מלאך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
