ישבתי בחדר, שכבתי על המיטה ושמעתי שירים. חשבתי על כל מיני דברים. ובינהם על הילדה המדהימה שכ"כ חסרה לי, הילדה שלא תשוב יותר לעולם. על חברה שהייתה בשבילי כמו אחות.. על תאיר.
לקחתי דף ופשוט כתבתי.
היא לא תשוב.
לא- היא לא תשוב
אפילו אם אצעק הכי חזק.
גם אם אתפלל שוב ושוב
אין הזיכרון ימלא את החלל.
ואת כ"כ יפה, כ"כ קורנת,
רוצה שוב את פנייך ללטוף.
אך לא אוכל לגעת שוב ביופי,
נמצאות אנו בשני עולמות.
היא לא תשוב, לא,
אינני מסוגלת לעכל.
הן רק אתמול ישבנו וצחקנו
והיום אני בוכה על החסר.
אמרת לי שתבואי, הבטחת!
לא תיארתי שהגורל האכזר אותך ייקח..
תני חיוך, אולי עוד מבט,
קטנה שלי- א נ י א ו ה ב ת א ו ת ך !
תאירי שלי, נסיכה. נוחי על משכבך בשלום..
תשמרי עלינו מלמעלה.
ותדעי, שאני לעולם לא אשכח אותך. אני מבטיחה.
עוד שלושה ימים יש לך יומולדת 15. יותר נכון היית צריכה להיות.
אני לא יודעת איך אתגבר..אני רק יודעת שהכאב הזה לעולם לא יחלוף. תמיד יישאר הפצע.
אני אוהבת אותך תאיר שלי. 3>3>