כמו שאתם רואים, הוא האשם בהכול. אני בתמימותי רק רציתי להחמיא לו, אבל עכשיו? אני לוקח את מחמאותיי בחזרה. אני שונא אותו, כמו שצוות רוקט שונא את אש קאטצ'ם. אני משמיץ אותך, איתי גל. אני נגעל ממך ומתמלא חלחלה רק מהמחשבה עם פרצוף עטור החצ'קונים.

אני נפגעתי עד עמקי נשמתי, בפוסט הקודם אתם גם תוכלו לראות אילו מן תגובות הוא עשה עליי. לא רק זה, הדמגוג הזה פירסם עליי פוסט נאצה בו הוא השפיל אותי! מה ימנע ממנו להרוג יהודים בעתיד? הא?! הא?!

תראו את זה!!!

זה אדם שתרצו לשתות איתו מקיאטו עם חלב ואגוזי דונג פיקטנים בארומה?! לא! זה אדם נורא ואיום, אדם שמזכיר לי את...

כן!!! וולדמורט בכבודו ובעצמו! ולא רק שהוא השפיל אותי, פגע בי, ואנס אותי בתחת! הוא גם הסיט נגדי את החברה הכי טובה שלי, תובל! כן, תובל, הילדה שתמיד הייתי כה נחמד אליה, שהכרתם אותה בימים שבו הופיעה כדמות עליזה בכנופיה. אבל עכשיו, בגללו, תובל אמרה לי דברים מעליבים! וגם היא אמרה שחבל שלא מתתי במלחמת לבנון השניה! למרות שהיא יודעת שזה טראומתי עבורי!!!!

בקיצור, הגיע הזמן שתחליטו. האם אתם רוצים להיות בעדו:

או בעד עבדכם הנאמן, אני, שתמיד אוהב אתכם ומכבד אתכם:

כנסו אל הבלוג של איתי גל, והשפילו אותו בתגובות. הראו לתת-האדם הזה מה זה, אני מתחנן בפניכם.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=455412

בהוקרת תודה אינסופית, אשחר כהן.