טוב, לפני שנתחיל הסיבה שלא עדכנתי 1000,0000 שנים ארוכות היא שראיתי האוס וזה יותר מעניין מכולכם. ממליץ לכם לראות. זה באמת יותר מעניין. בכל מקרה, אני מקווה שנהנתם בימים הראשונים של בית הספר. כי אני לא! אני ישבתי לי בבית, ראיתי האוס- כפי שציינתי. ועשיתי כל מיני דברים של עצלנים. בעוד שבוע מורידים לי את הגבס ואז החיים שלי יחזרו להיות מעניינים (בערך, אני חושב).

בגלל פצעי הקשים מנשוא אני צריך להחליף תחבושות פעם ביומיים, מה שקודם כל דומה רק לעינויים באינקוויזיציה. כדי שהתחבושות לא יפלו הם דבוקות לרגליים שלי עם נייר דבק מפחיד שכזה ומאוד דביק. אז... בגלל שאני נער בשיא בגרותי המינית (או משהו) אני קצת... שעיר ברגליים. ולכן, בכל יומיים אני צריך לעבור מיני-שעווה-ברגליים-רק-עם-דבק. ואני מעדיף לחוות את התאונה עשרים פעמים. הרבה פחות כאב! אחרי שהורידו לי את הגבס (זה חצי גבס, רק על החלק התחתון של הרגל) וניקו לי את הפצעים והכול גיליתי שהאצבעות ברגליים שלי משותקות. ואז התחילה ההסטריה! אתם מבינים... אני היפוכונדר, משמע שאני נלחץ מבעיות בריאותיות הרבה יותר מבני אנוש נורמאלים ולכן אם אני מתעטש שלוש פעמים או מגרד לי קצת בעין אני משוכנע שאני גוסס. (ולראות האוס ממש לא עוזר לי עם כל התסמינים והמחלות החדשות שלמדתי) בכל מקרה! אל תדאגו, עם הרבה פיזיותרפיה הכול יעבור. או שלא... ואני אמות!!!!!!!!!!!!!

אניוואי, לבלוג מתוכננים כמה פרוייקטים שיצאו בקרוב מאוד:

• הראשון, כפי שאתם יודעים הוא הפרק הגדול והמגניב של החיים כגאון מטורף. זה יהיה בערך 50 משבצות קומיקס, אז תכינו את עצמיכם נפשית. זה יצא בעוד חצי שבוע- שבוע.
• והשני הוא טקס פרסי המטורף לישראבלוג (כן, מה ששמעתם) לכבוד טקס האמי והפעם אתם תקחו בו חלק (פרטים בקרוב)

לנושא הבא! ביום שלישי שעבר התפרסם בעיתון מעריב (לא לנוער- מעריב מעריב) קריקטורה שלי כחלק מפרוייקט בו צוות מעריב לנוער כותב את מעריב. בכל מקרה! לא הצלחתי ממש להשיג את העיתון, וגם לכם אין ממש סיכוי כי עבר שבוע והכול, אז הנה לכם.

פרוסם בעיתון מעריב בראשון לספטמבר.

ולסיום, רק כי אני כל כך אוהב אתכם, הנה שיר מצחיק של רובין ספארקלס (אם אתם לא יודעים מי זאת ומאיפה היא אז אתם לוזרים)