מחשבה ודיבור הם דברים שונים כולכך, השוני בינהם הוא מה שגורם לזה. לאי האמת המגעילה הזו. אני לא אומר שאני ילד טוב-ירושליים.

אני באמת משקר לפעמים, יודעים מה, אני משקר הרבה (בעיקר למורים). אבל יש דבר אחד שאני לעולם, אבל לעולם לא אעשה.

אהיה צבוע. למי שלא יודע מה זה, ואני חושב שהוא בן אדם טיפש, צביעות היא לחשוב דבר אחד ולהגיד דבר אחר.

ישנם סוגים רבים של צביעות, יש את הצביעות של "ללכת עם הזרם", זאת אומרת , לשקר ולהגיד שאתה אוהב שוקולד פרה, כי כל החברים אוהבים,שהיא צביעות עוד בגדר הנורמאלי, היא לא פוגעת באף אחד חוץ מהצבוע, שצריך לחיות עם השקר.

הצביעות שאני שונא? הצביעות שגורמת לי לנתק קשר עם בן אדם עד סוף ימי? לצביעות הזו יש הרבה פנים, היא הצביעות המצויה בעיקרון. להגיד שאתה אוהב את הציור/קטע כתיבה, ואז ללכת עם החברים ולדבר איתם על כמה שזה היה גרוע.

או לקלל את כל העולם אבל לעלב כשאומרים לך משהו.

יודעים מה? אל תגידו לי שאומרים "אהבתי" כדי לא להעליב, אני רוצה לשמוע תמיד את האמת לא משנה עד כמה היא מכוערת, מצדי תגידו לי שזה הדבר הכי מעאפן שראיתם בחיים, שזה מסריח מגעיל ושאני פשוט חסר כישרון, מאשר שתגידו לי שזה מדהים ותספרו שזה מעאפן לאחרים או אפילו תשמרו בלב.

לכל חברי הכיתה שלי, אני לא בהכרח מדבר עליכם אישית כי העולם לא סובב סביב כיתה ח'2 ויש לי עוד מספיק אנשים לפתוח את הפה עליהם, תאמינו לי, אז אל תבואו אליי בבית הספר ותגידו לי "התכוונת אליי בפוסט?" כי אני אזרוק אתכם מצוק.

ולנושא אחר, החרישה העכשווית שלי היא נעים בחוץ ואחריות של יוני בלוך.

מה זאת אומרת? אני לא שומע שירים קבועים, כשאני אוהב שיר מסויים אני שומע רק אותו, שבוע שלם ואז מפנה את מקומו לשיר חדש אחר. אני יודע, אני נורא נורא מוזר.

עשיתי חיפוש כללי על התיקייה האישית שלי במחשב, חברס, התיקייה הזו מפוצצת תמונות.

לא נמחק ממנה קובץ מאז 2004 ומצאתי אלפי קומיקסים ועיצובים שאין לי שמץ של מושג למה לא העאלתי אותם לבלוג.

אין לי יותר מה להגיד,חוץ משבפוסט הבא יהיה משהו מצחיק.