לפעמים אני מרגיש שאני לא יודע מה אני יותר, אני מרגיש כמו סופרמן, שיש לו שתי זהויות, הזהות הרגילה והכלומניקית שלו והזהות המגניבה ועמוסת החוויות. מה יותר חזק, אשחר או המטורף. מה יותר טוב, מה יותר אהוב, הכול מתערבב לי. כמובן שאניו יודע- אני אשחר, זה אני, אבל מה לעשות שהמטורף זו תדמית שאני יוצר לי לאט לאט. אל תשאלו מה אני יותר מעדיף, לשניהם יש יתרונות וחסרונות. כשאני בבית, על האינטרנט אני המטורף ההוא, שקרוי גם המטורף "הכחול" לקוראי הפוסטים הקודמים. הוא דמות קומיקס מטומטמת שמאוד נלהבת מהחשיפה. לאט לאט נהפכת למוכרת ונהנת מזה, ובו בזמן מעצבת לכל החברים שלה, לפעמים אפילו רק מתוך נחמדות. אשחר הוא אני, זה אשחר בעל אותם הכישרונות כמו של המטורף ההוא, רק שאשחר חסר ביטחון, הוא מפחד להראות את מה שיש בו, הוא סגור מבפנים אבל נפתח ברגעי חולשה ונעלב. אני אוהב את שניהם, שניהם יוצרים הרמוניה משותפת של סדר חיים נורא אידיאלי בשבילי, וכל יום החיוך שלי גודל.

הייתה בקניון עם כמה אורטל ו"דאבל מאיות" ונורא רציתי לעשות פוסט תמונות מרהיב לעין עד שהסוללה הבת פרוצה הזו נגמרה, לכן אראה קובץ תמונות מאוד מצומצם שהוספק לפני שהזונה הקטנה שבקה חיים בדיוק כשהייתי צריך אותה.

אורטל ומאיה גבע מאוד מאוד לא רוצות להופיע ורק מאיה תומסון אמיצה, יאי לך.

אם יואב "ממוסחעררר" של מקדולנדס, אני אהיה "ממוסחעררר" של בורגר קינג. (למרות שמקדולנדס שולטים.)

שערה של אורטל ברקע האורות של הקניון.

ולסיום,דיסק שרציתי לקנות הרבה מאוד זמן ולא יצא לי.

יום אחד אני אשמיד את המצלמה הזו וכולם יצחקו.

חוץ מדיב שלא יבין את הבדיחה.