תדמיינו את ההרגשה, קור איימים בחוץ בשעה שבע חמישים בבוקר, אתה קם לבית הספר מתלבש ונוסע עם האופניים לתחנה בקצה השני של הקיבוץ. אבל מה? אתה שטפת תפנים כדי להתערנן והיידים עוד לחות, ככה שכל גלי הקור של המינוס מעלות פוגעות לך ביידים ואתה מגיע לתחנה עם כוויות קור בגודל של מסצ'וסטס. זה בערך הבוקר הרגיל שלי ואני נורא נהנה מזה, כולכם יודעים הרי שאני פריק של חורף וכל מה שקשור לזה עושה לי נעים (לא נעים במובן המיני, חבורה של פדופילים נטופי זימה, לכו לראות בובספוג, הוא ופטריק יספקו אתכם טוב מאוד, שניהם בלי חולצה). דיי , זה כולכך מהנה הקור הזה, מצידי שישאר מינוס ארבע מעלות עד סוף החיים שלי, אבל למה אין שלג?! זה טמפרטורה מושלמת לזה! עולם אכזר! אתה רע! קור בלי שלג זה כמו טוקיו הוטל בלי כיעור!

בכלל אני זה שהצעתי לישראבלוג את הרעיון לכתוב על גל הקור! אני שלחתי להם את ההצעה , ומה שכתוב שם עכשיו נורא דומה למה שאני כתבתי, רק בלי טימטום. למה זה? כי אני חורפריק!~ אומגד! זו מילה חדשה שהיא רקקקקקקקקקקקקקקקקקק שלי.

חוץ מזה , רק שתדעו משעמם לי, ואני צריך מישהו שישעשע אותי, אז בחייאת דימו תוסיפו אותי למסן שלכם.

כתובת המסן שלי היא: [email protected], תזכרו ותחיו <:

ולסיום הנה משהו קטן שמתאים למצב, שציירתי לפני הרבה זמן ומשום מה לא העאלתי (או שהעאלתי, ושכחתי XD)