בעוד כשבוע בדיוק  יגיעו אל בית ספרי נערים ונערות יהודיים שגרים בסאן-פראנסיסקו, לטיפשים בינכם- איפשהו בארצות הברית. וול, הילדים האלו בגילינו, וזה עומד להיות מפגש של שלושה ימים שלנו ושלהם, למזלי יוצרי המפגש לא תקעו יותר מדיי פעילויות לא קשורות כך שגם יהיה לנו זמן איתם, לדבר.

תקראו לי חנון/ מתלהב, אני ממש מצפה לזה, לפגוש אנשים ממקומות חדשים זה משהו שלא קורה הרבה (לא, הפיליפינית של סבא שלכם לא נחשבת).

נכון, בגלל מוחי הקטן יהיו כמה בעיות בתיקשורת, אבל בכל זאת, אני אתגבר בדרך זו או אחרת.

עשו לנו סוג של חפירה בשכל יום שלם, על שטויות גמורות ונתנו לנו חוקים עליהם אסור בשום אופן לעבור, אסור לרדת עליהם וצריך לעשות עליהם רושם טוב, זאת אומרת, אל תיהיו אתם, ותוציאו את היד מאף לעזאזל!. לעשות עליהם רושם טוב? זה הדבר הכי מטופש ששמעתי מאז "הרגשתי כאילו ילדתי תאומים" של משה מהדוגמניות. אה אופס, הישרדות! (מה ההבדל?)

חוץ מזה הכול נחמד, לא רב עם אף אחד לשם שינוי, התעודה סבירה, אין מלחמות בעולם, חזירים מעופפים, וכו'

יש לי קולה, ועל כך נאמר- יש לי קולה. 

והפינה של תובל הטיפשה!

- אוון הפומפיה הזונתית שדוחפת אגוזים - אומר/ת (15:58):
גם אני רוצה ילדים של עובדים זרים שיבואו לי לבית ספר! למה תמיד הקיבוצניקים מקבלים הכל?!