אולי לא עד כדי כך גדול, אבל אני רוצה לקום בוקר אחד ולהיות בן שש עשרה, אין לי כוח לתקופה הנוכחית המשעממת והצפויה שאני חיי בה ואני שונא שגרה בצורה מטורפת, אני שונא שהכול במקום, שהכול בסדר, אני אוהב שדברים מעניינים יותר קורים. עד כמה זה מטופש, אפילו שערות שפם מלהיבות אותי. אני יודע שזה בסוף יקרה לכולם ובלה ובלה ובלה, אבל במצבי הנוכחי ז"א גוף של ילד בכיתה ו' עם מוח של ילד בכיתה ח' (עלק ח', מקסימום א'!)  לא מקדם אותי בחיים באף צורה, ובטח לא ביחסים עם בנות, אם מישהו המציע את הדרך להתחיל עם בנות וחילק אותה, לי היה שילשול ואז הייתי תקוע בפקק.

חוץ מזה, פורים מתקרב, חג הבזבז כפי יכולתך. היום הביאו לנו כאילו אנחנו ילדים בכיתה ב' רשימה של חפצים מסוכנים לשימוש בחג הפורים כמו נפצים וקפצונים וכו', כי הם לא רוצים להעמיד אותנו בסכנה, אבל  שיעורי הספורט אצלנו בסדר,בשמש, בלי מים או כובע, העיקר שלא נתקרב לנפצים.

לאחרונה קורים לי דברים שאמורים לדכא אותי, משום מה הם לא מצליחים, אולי זה כי אני מתחיל להתחזק מבפנים, יש לי הרגשה כזו, או שזה פלאפל מקולקל, נראה.

כולנו מכירים את תובל, עד שסוף סוף הסתומה הזו עושה משהו מואיל למידנתינו היא מיד הורסת אותו, הזונה הקטנה סגרה את הבלוג שלה, שהוא אחד הבלוגים היותר טובים שתפגשו, אני מציע לדקור אותה עם קלשון ואז לבשל אותה ולזרוק לים

אשמח מאוד אם כל מי שירצה לעזור יכנס לבלוגה ויגיד לה לא לסגור, כי בחייאת ראבק, זה בלוג טוב.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=407181

נו תובל, תפתחי אותו *התחננות לא משכנעת*