לפני שאתחיל לכתוב על פגישתי עם המפלצתובל ועוד חברים מהאינטרנט, אני רוצה לדבר קצת על מה שקורה בבלוג. ובכן, אני פשוט שונא את מה שהולך פה, רק קומיקסים וכו', הגיע הזמן להכניס קצת פקאינג מלל.  מעכשיו הפוסטים יהיו ספרותיים ומושקעים, או לפחות אחרי שאמצא את מילון "מילים מסובכות כדי שתשמע איכותי" שלי. זאת הסיבה שהפוסט על תמר נמחק. (יהיו מדריכים וקומיקסים עדיין מדיי פעם אבל פחות)

 ובכן, איפה הייתי? אה כן, המפלצתובל.

ובכן, אם שמתם לב בפוסטים הקודמים היו הצהרות של "בעוד שבוע זה קורה!", "בעוד שלושה ימים!", "בעוד שתי דקות! פאק! אני לא מאמין שנשארתי בבית כדי לכתוב עוד כמה זמן זה ולא נסעתי לתל אביב!". אז התיכנון היה מפגש בעזריאלי עם תובל, אמילי, לינה (הידועה כלין) ועוד שמות שאותם תוכלו למצוא בקישורים שברשימות.

מאוד רציתי שעוד חבר יבוא כדי שלא אצטרך לנסוע באוטובוס מקריית שמונה עד תל אביב לבדי. ובכן, הייתי ממש נואש. לבסוף לא נמצא האדם המתאים, ונסעתי לגמרי לבדי באוטובוס, שלוש שעות, לבד. הכל היה בסדר חוץ מאישה מבוגרת שלא הפסיקה לגעת בי. (גם מבוגרות אוהבות ג'ינג'ים)

לבסוף הגעתי לתחנה מול עזריאלי.

ובכן, למה בכלל בחרנו עזריאלי? ישמע לכם מטופש, אך אני קיבוצניק חולב פרות שישן ברפת ומגדל שפם ולובש כובע טמבל,

אז לא הייתי אף פעם על הגג של עזריאלי.  וממש רציתי.

הלכתי במעגלים סביב אבן ונראתי כמו פסיכופט גמור בפניי האנשים מסביבי,

אבל היו שם אלפי פריקים מפחידים עם עגילים ומוקהין והיפים עם גיטרות שהלכו חצי עירומים, אז הרגשתי ממש שפוי.

ואז תובל הגיעה ושנינו שתקנו במבוכה רצינית, זה היה מאוד מלחיץ. עלינו במדרגות והשתיקה נשברה שהשומר החביב שאל את תובל אם היא בן או בת.

ובכן, נפגשנו עם עוד הרבה אנשים מפחידים למדיי, אכלנו פסטה מגעילה ואפילו צעקתי באמצע הגג של עזריאלי "תובל לא שטוחההה!!!!!!" וחטפתי מכות רצח.

אבל על מה שבאמת רציתי לדבר איתכם בפוסט הזה הוא על מפגשים.

בעצם, הנה כמה חוקים בקשר למפגשים עם אנשים באינטרנט:

• תנסו לא להביך את עצמכם כמוני כששאלתי את הילית אם אפשר לגעת בה (היא לבשה חולצה עם ציור שציירתי בגלל זה רציתי!!!!)
• בקשר ללהביך את עצמכם, אל תנהגו כתובל ותקנו גלידה שרובה תלך לשיער שלכם בטעות גמורה.
• אל תיהיו תובל.
• תאכלו במקדולנדס ואל תקשיבו לאמילי שאומרת שזה עשוי מעכברושים.