אוללה! קומו סבה? סבה ביין! שרימפס! בגאט! פפיון! לה פריז! המונה ליזה! ווי! נו! כושלהאמק!

אני צריך לשחק צייר צרפתי ועיוור בהצגת סוף השנה והמבטא יוצא לי חרא. לא משנה כמה התאמנתי כל מה שקיבלתי היו חיוכים מזויפים או אנשים שנקרעו מצחוק "יאווו עכבר צרפתייי זה קורע" וכולי וכולי. ההצגה תתחיל בשמונה ובעוד כשעה אסע לבית הספר להכנות אחרונות.

והטקסט שאני אמור להגיד הוא מוסר ההשכל החשוב של ההצגה, קיטשי ברמה מטורפת.  "בשביל לצור הרמוניה של יופי צריך לגוון! להשתמש בכל הצבעים!" הקיבוצניקים ההיפים האלו.

אה, וסיימתי את השנה הזו. כיתה ח' הייתה לא כיפית בעליל. לא נהנתי כלל וכלל, ועוד כל מיני קללות עסיסיות. נקווה ששנה הבאה יהיה יותר מעניין מהשנה הזו. אבל כנראה שלא יהיה.

*מביט בשעון*

אוי ואבוי יש עוד חמישים דקות ואז אני נוסע.

לא טוב לי, אני לחוץ.

כשאני לחוץ אני מצייר שטויות.

כשאני לחוץ אני כותב פוסטים קצרים וחסרי כל משמעות.

פוסט קצר זה הוא חד פעמי מכיוון וזהו.

ביי! אורווואה! ארי-ודרצ'י! להתראות! אדיוס! סאיונרה! ואחדליחמנדולי חומוס!