אני לא טיפוס חכם במיוחד. זו כנראה הסיבה שנקעתי/שברתי את האצבע הקטנה בפעם החמישית בשנתיים האחרונות. אני מרגיש כמו אידיוט חסר מזל. למען האמת, כנראה שאני אחד כזה. בכל מקרה, זה התנפח וכואב ואני לא יכול לעשות שום דבר עם זה עד שזה יעבור. ווי-פי!

אבל נתעלם רגע מהאצבע הגוססת שלי, בית הספר. לא פגשתי אף קוזינה ושיגלתי לה את הצורה (אני אואב את הקומיקס אודי!) אבל בכל זאת נהנתי. בלי יחסי מין! הייתם מאמינים?

סתם. השנה הזו מתחילה על רגל ימין (לא כמו הקודמת, שהתחילה על רגל שמאל של אדם שמאלי חולה אפילפסיה ופרקינסון- כששברתי את היד) ואני מתחיל להיות אופטימי. כמו כל הפאגים האופטימים שרצים בשדות בין הפרפרים לפרחים ומעשנים פטריות.

כבר הזכרתי שאני שונא אופטימים?

ולידיעה משמחת נוספת- גיליתי מדוע אני אומר לכולם ללכת לעבוד. קוראים להם "הורים" והם במקרה גם אבא ואמא שלי.

אחרי שיחת נפש עמוקה עם מאי הגעתי למסקנה שאני אומר את זה כי כל פעם שאני מתלונן ש-האוכל לא טעים, המחשב לא עובד, הטלוויזיה מעצבנת, התינוק מכוער וכל זה הם אומרים לי "אז תלך לעבוד ותקנה אוכל/מחשב/טלוויזיה/תינוק יותר טובים/יפים"

חוץ מזה, לתוביק שלנו יש היום יום הולדת!!!

ללא רשותה או כבוד לרכושה וגופה השברירי והמסכנון, הנה הציור שציירתי במיוחד בשבילי. מדובר בסאם טיילור מהסדרה "החיים על מאדים" שמשודרת בהוט VOD/סדרות/סדרות מחו"ל. וואצ' איט!

מי יתן ומעכשיו יהיה קומיקס כל פוסט! (סתאםםם)

עריכה:

בלוג הסיפורים בהמשכים חזר ואיתו הפרק האחרון של "סיפורו של מוות"!!! כנסו ותגיבו!

הרשמו למנויים והגיבו!