הקוראים הותיקים מבינכם יזכרו את היום בו הכרזתי בשמחה שכיתת ילדים יהודים מסן פרנסיסקו יבואו לבקר את הכיתה שלי, ומאוד התרגשתי ונורא שמחתי להכיר אנשים מארצות אחרות. ובכן, בתחילת השנה המורה לאנגלית הגיעה ובפיה הודעה משמחת: בדצמבר, אני טס לסן פרנסיסקו ביחד עם כל הכיתה שלי. צרחות שמחה וגילונה נשמעו בכל פינה מכיתתי, אנחנו טסים לפוקינג-סן-פרנסיסקו!

אתם בטח רוצים הסבר יותר מפורט: אז ככה, אנחנו טסים לשבוע כדי לפגוש ילדים מבית ספר יהודי בסן פרנסיסקו, ואנחנו גם נתארח בבתים של הילדים האלו. זאת אומרת שאני אשן כשבוע בבית עם אנשים אמריקאים זרים שמעולם לא פגשתי. והאנגלית שלי ממוצעת ומאוד מוגבלת.

זה דבר מאוד מלחיץ וזה ברור מאליו למה. הם בטח ינסו לפתם אותי עם המבורגרים וכל היום נלך למקדולנדס, מעניין באמת איך הם חיים שם.

זה מה שמעניין אותי. אני שמעתי על ארה"ב מהטלוויזיה ומהדיבורים, אף פעם לא באמת יצא לי לראות את המקום המפחיד והענקי הזה. הארץ הכי גדולה בעולם, זה כל כך מצמרר. (ולא גדולה מבחינת גודל, כמובן. הארץ שלינה באה ממנה היא הארץ הכי גדולה בעולם)

ואז המורה הזכירה שנשהה שש שעות בדיוטי-פרי בבריטניה.

בריטניה!!!1 פוקינג בריטניה!!!1 איזה כיף!!11 יהיו שם אנשים בריטים כאלה עם בגדים בריטים ועניבות בריטיות ומבטא בריטי וכל מיני דברים בריטים וו-הו!!1 איזה הרגשת ששטוס זה נותן לי. לחו"ל עם כל הכיתה!

אבל באמת, אני רוצה לראות איך האנשים חיים שם. לטעום מתרבות פסיכית אחרת ולא לשמוע מילה אחת בעברית שבוע שלם.

נכון, יש כמה חסרונות: צריך לשלם 600 דולר, לנסוע לתל אביב לעשות ויזה, לטוס במטוס שתים עשרה שעות ולשהות בשדה התעופה.

ואני שונא שדה תעופה, אני שונא מאבטחים ששואלים אם ארזת לבד, אני נמלא חרדה מהבדיקות הביטחונית הגובלות לבדיקה רקטלית מעמיקה, אני שונא את הדיוטי פרי ואני שונא את רותי שתקנה בדיוטי כי היא לא תמצא מקום זול מזה, אני בכלל שונא את השם רותי.

איכס. שדות תעופה הם כאלה לא נחוצים ומעפנים שהייתי מסכים לשחות עד אמריקה.

בכלל אני מפחד מהטיסה הזו.

נכון שאומרים שלטוס זו התחבורה הכי בטוחה. אבל מתאונת דרכים וספינה טובעת יש אפשרות להנצל. כשמטוס מתרסק ללב הים הסיכויים לשרוד הם אחוז אחד מתוך מיליון. המוות וודאי וזה מצמרר אותי. בכלל, חשבתי כדי להרגיע את עצמי להביא למטוס רשימת סרטים שאותם אראה בDVD הנייד שלי:

• נחשים על המטוס.
• יעד סופי 1.
• טיסה 93.
•  זומבים על המטוס.
• הטיסה.
• וכמה פרקים של "אבודים"

אני בטוח שזה ירגיע אותי.

ובכן, בכל מקרה- בדצמבר אני אפרד מכם לשבוע. אבל עד אז... אני כאן כדי למרר את חייכם!

וויד ריבררר.