
לפניי שאתחיל בפוסט, אשמח אם תקראו את הפרק הרביעי של "בטיטול" שהפעם מדבר על כל רציחות הילדים שמתרחשים בישראל, ומציג את זה בצורה קצת... צינית? מגעילה? איך שתרצו. בקיצור, הכנסו-תקראו-תגיבו! 
לחץ עליי כדי לקרוא
את הפוסט אתחיל כמובן במעשיי לאחרונה. (להפתעתי) גיליתי שהבלוג הוא לא מקום כל כך טוב להתפרקות של דברים שהם קצת יותר מעל הרמה השכלית שלו. אז החלטתי שאת כל הרגשות, ומה שעובר עליי ביותר הרחבה יהיה ניתן לקרוא בבלוג Sleep Through The Static (הבלוג בו עלה בזמנו "סיפורו של מוות") ומעכשיו פרט לסיפורים, יהיו שם גם הגיגים והכל- ואפילו ציורים! כבר עלו לשם שני פוסטים וכל מי שרוצה לקרוא חומר קצת יותר...
מעל הרמה של כיתה א', את הצד הרציני שלי, מוזמן להכנס, לקרוא, להגיב, לפרסם את הבלוג בכל מקום ולקעקע את המספר על התחת:

התמונה הזו בכותרת היא "הילד המשתין" שעומד בכניסה לבית שלי. שהוא גם הכותרת בבלוג השני. אני אוהב את הילד המשתין הזה, אולי בגלל שגם אני משתין הרבה.
סוף שבוע. אחח, איזה כיף. איזה הרגשה נעימה זה עושה. הרגשה חמימה... שממלאת את הגוף ב... טוב...אה...הבנתם את הרעיון הכללי.
והחורף מתקרב, ואני יכול להבין את זה בעזרת החושים המפותחים שלי- או לחלופין, אמא שלי התחילה להכין מרק לארוחת הצהריים. מסקנה? החורף שאני כל כך מתגעגע אליו עומד להגיע. לא עוד מזגן נוראי, לא עוד זיעה, לא עוד יתושים! וו-הו! רבולוציון!
אלוהים ישמור, כמה שאני אוהב את החורף.
- מפלצתובל שמתחת לתחת שלך - אומר/ת (15:23):
יש מבחן מעפנות אז כדאי שתתחיל להתאמן בשביל לעבור אותו!
בקצב הזה לא היית עובר את מבחן המעפנות גם אם החיים שלך היו תלויים בזה.
תובל החליטה להעביר אותי במבחן האם אני מספיק שווה בשביל לדבר איתה. כמה פיוטי ומצחיק הוא העניין שלעשות מבחן מעפנות זה הדבר הכי מעפן שאפשר לעשות? אפשר להגיד שהיא נכשלה במבחן שאני הצבתי לה, מבחן החיים! קישטה תובל, חלאה! קישטה!
ובכן, השיעמום הכה בי חזק מאוד. אז כיוונתי את המצלמה כדי שתקלוט את מאית השניה וקפצתי באוויר:

שבת שלום לכולכם, היה לנו פוסט רגוע ונחמד.

אנד ווי קן סליפ ת'רו דה סטאטיק.