הרבה פעמים נתקלתי באנשים שהעירו לי על כך שאין לי טיפת כבוד לשואה.

ביום השואה, אתם תמצאו אותי בבית- רואה דוקטור הו, משחק פורטל 2. אולי אני אראה כמה סרטי שואה- ורק אם הם מעניינים (כמו הסרט התיעודי על אנשים שהסבים שלהם היו קצינים, היום בתשע ורבע בערוץ 2! לא לפספס! אני נשבע שאף אחד לא שילם לי!) ואני עלול גם לספר בדיחות שואה.

בטקס יום הזיכרון, אני עלול לגחך. אם המציגים עומדים להיות מאוד מגוכחים- מצגת תמונות מהמסע לפולין שנראות כמו אלבום בפייסבוק, למשל, או סתם ריקוד אומנותי. אני עלול אפילו לגחך בצפירה, אם אני מרגיש יותר מדיי לא בנוח.

האם אני מכבד את השואה? הרבה יגידו לי שלא. השואה היא נושא גדול, איך אפשר לא לעצור את החיים ליום שלם בשבילה? אז מה זה לכבד את השואה?

לכבד את השואה זה לעמוד בטקס? זה להזיל דמעה? זה לראות את כל הסרטים הדוקומנטריים שיש בערוצי הסרטים ולא לעשות שום דבר אחר? לעצור את החיים ליום שלם?

וכאן אני עונה לכל השאלות האלה. כן, אני מכבד את השואה. ולא- לעמוד בצפירה זה לא לכבד את השואה. לא שזה זלזול בשואה, זה פשוט חסר משמעות. במה הדמעה שלי מכבדת את השואה? היא כמו כל דמעה אחרת.

למה אני צריך להקדיש יום מהחיים שלי למען השואה? במה בדיוק יום השואה מועיל, אם אנחנו יום אחד בוכים ואז חוזרים לחיים הגזענים וחסרי הסובלנות שלנו?

זה מה שמחרפן אותי. אחד הדברים שהכי קשה לי לראות (אחרי זקנים שעצוב להם ) זה גזענים שעומדים בצפירה. יום השואה הוא יום שצריך להיות ראויים לציין אותו. כשבן אדם שונא את מי שמסביבו- אשכנזים, מזרחים, ערבים, הומואים, רוסים, אתיופים, איך הוא בדיוק מכבד את השואה? אנחנו לא צריכים לכבד את השואה בטקסים המצועצעים עם הלפידים והשירים והחיילים שמצדיעים. העם היהודי צריך לכבד את השואה בהטפה לסובלנות וכבוד אדם.

ובואו נהיה כנים, סובלנות וכבוד אדם הם הדבר האחרון שאפשר למצוא כאן. בעצם, בתי קולנוע נוחים הם הדבר האחרון שאפשר למצוא כאן, אבל הבנתם את הפואנטה שלי.

אז בכל יום זיכרון, בצפירה, אני עומד ומגחך. רואה ערסים שבדרך כלל אני שומע אותם מתבטאים בגזענות עומדים בפנים רציניות ובוכים על עם שנרצח בגלל הגזע שלו. אבל אם הייתה להם את האפשרות, האפשרות האמיתית לקחת חיים של עם שלם- מה הם היו עושים? עד כמה אנחנו שונים מהגרמנים?

אנחנו לא.

ביום השואה הזה אני לא אהיה עצוב. אני לא צריך יום אחד בשנה כדי להנציח את השואה, אני מעדיף להנציח אותה בדרך שבה אחייה את חיי ואתייחס למי ששונה ממני.

ולסיום, בדיחת שואה: איפה נמצא ריכוז היהודים הכי גדול? באטמוספירה.

שני דברים אחרונים: יש לי טור אינטרנט חדש בוואלה זון, כל יום חמישי. כנסו לראות! ואגב, יש לי פלאש שוב! זה אומר קומיקסים. ובהמוניהם.

סושי-ליצן? IDK

באמת שאין לי עוד מה להגיד.

תעצרו שניה ותחשבו על זה.