אני יודע שהבטחתי שאחזור לעדכן קבוע. המחשב חזר אליי לא מזמן אחרי שהיה מוצף בוירוסים, ומשם הייתי מוצף במבחנים ובגרויות... תראו כמה תירוצים יש לי. אני יכול להמשיך עד מחר. באמת. בכל מקרה, הנה אני. היי.

אז, לפני כמה חודשים גל (זאת מכאן) הציעה לי וליערה (לא צריך היכרות) לעשות כתבה לוואלה זון, בה נעמוד מתחת למלון של ג'סטין ביבר ואולי גם נתגנב לפגוש אותו. וכך  יצאתי עם תיק הטיולים הקיבוצניקי שלי, ובו רק בגדים ו"הנערה שבעטה בקן צרעות"- אל תל אביב ההיפסטרית!

הדבר הראשון שעשיתי בתל אביב היה ארוחה קצרה בעזריאלי- המבורגר מגעיל של BBB אם אתם מתעקשים לדעת - ככה שהיום שלי כבר התחיל עם בחילה. אחר כך גם גל הגיעה, והחלטנו שלפני הנסיעה למלון שרתון שבו התארח ג'סטין. בחלק הראשון של הכתבה צילמנו את עצמנו קונים לו מתנות שונות בכל מיני חנויות- רולר בליידס, אומגה 3, בדיקות הריון וכו'.

לבסוף נסענו אל שרתון יחד עם נהג מונית סטריאוטיפי שלא סתם את הפה. כשגענו לשם, המעריצות היו בטוחות שאנחנו פפארצי. הן אמרו שג'סטין מפחד מפפארצי, ושמצלמות עם פלאשים יבריחו אותו . "אנחנו נראים כמו פפארצי?!" אמרתי בניסיון להרגיע אותן, אך זה לא עזר. בשבילן ג'סטין ביבר הוא כמו חתול פצוע שעומד מרחוק- הן עושות לו "פסס פסס" ומשתדלות לא לעשות תנועות חדות.

אלוהים, כמה פתטי אפשר להיות? באמת שאני מנסה להתחבר לרגש הכי ילדותי שבי, שעלול להתלהב ככה מפאקינג זמר, ואני לא מצליח. כמה חוסר מודעות עצמית צריך בשביל לבוא עם שמלת חתונה ולצעוק "ג'סטין מארי מי!" כשהגשר גורם לכל מילה להפוך ליריקה? אני בחיים לא אבין אנשים טיפשים.

עמדנו שם איזה 8 שעות ובסוף הגענו לנקודת אל חזור- להרוג את כל המעריצות, או ללכת. בחרנו ללכת. לעולם לא אדע אם זאת הייתה הבחירה הנכונה.

לחצו על התמונה כדי להגיע לכתבה.

לפני המון זמן כתבתי סיפור עם תובל. שכחתי ממנו עד שנתקלתי בו כשעברתי על "קטעים קודמים" בעריכת הבלוג. צחקתי כל כך חזק עד שכאב לי הראש. אין טעם להמשיך לספר עליו, תקראו בעצמכם.

סיפור עתיק יומין כספל תה

אזדרכת הרים את מקל הקסם הקסום שלו, ואחרי שקלט שזהו נחש ארסי טורף אדם השליך את המקל בצרחות של בלונדינית ולקח את מקל הקסם האמיתי.

"להתראות קובקב! נפגש בגיהנום! ואולי אחר כך נקפוץ להיטלר לקפה!" הוא צרח ורוק יצא מפיו ונזל על שיערות החזה המתולתלות כארנב שלו.

"אבדה קדברה בילי-בילי-בברה ג'ינגלה ג'ינגלה לוף לוף לוף!" צעק וולדמורט והארי נפל על הרצפה ומשקפיו הפכו לשניצל.

"לאאא!!!!" היא צרחה. רונת קמה ממיטתה, מזיעה ומסריחה כקופסה שפג תוקפה.  היא הסתכלה סביב כסביבון וגילתה שהיא לא בחדרה כלל וכלל ואפילו כלל! היא הסתובבה כשעות ארוכות במקום, עד שגילתה עוד דמות שוכבת במיטה, ממש לידה.

 "סליחה? מי אתה?" היא שאלה. לפתע אזדרכת קפץ מהמיטה ואנס אותה!

רונת התעוררה שוב.

"כוסעומו של השעועית הזאת! אני לא אוכל אותה יותר בחיים! אני גם מפליצה כל היום וגם זה עושה לי חלומות רעים!"  היא נזפה בעצמה בבכי והצליפה בישבנה החטוב.  לפתע, הבחינה בדבר מוזר... מוזר עד מאוד כקיפוד שגילה סוד!!!

זוג מספריים בצבע ירוק כתפוח גרני סמית' נח על שולחנה האדום כתפוח בראשית. היא תהתה מאיפה היא יודעת את שמות התפוחים הייחודיים האלה, ואז נזכרה במפת הדרכים של הצפון שאביה נתן לה ליום הולדתה הנחגג ב67 לחודש מרצפטמבר! מאין הגיעו לשם תפוחים?! היא ניסחה במוחה נימוקים וטענות שונות, אך כל מה שהצליחה לחשוב עליו היה "במקבילית הצלעות הנגדיות הן מקבילות"!

ברדיו ההדור כפרח הלימון בשיא פריחתו בדיוק השמיעו את הלהיט "כל הזמן אני חושב על בוטקס!" של מיקי בוגנים. רונת יצאה מהחדר המצחין כרוסי שלה אל המרפסת הלבנה כיוגורט יופלה (48 טעמים שונים! אני חייב לנסות את כולם, צ'ינפוקומון!!!!!!!!!!), והסתכלה לה עולמית לרחוב השומם והרחב כחרוב. "ואו! איזה פומלות! וא-וא-וי-וא!" צעק לה אופנוען קשוח ואפל כלבו של שרדר הרשע בעל שיריון הברזל המבהיק. 

רונת הבינה שהיא ערומה כביום הולדתה, רק עם פומלות בגודל של כדור.  לפתע הגיעו ניידות משטרה, אחת החליקה על בננה ועפה מהכביש. שלושה שוטרים משופמים באזור בית-השחי יצאו בריצה אל כיוונה, אחד מהם החזיק מגה-פון לוהט מסקס אפיל. "אל תקפצי! החיים יפים!" הוא צעק לה.

"אל תעשי את זה! תחשבי על כל ההטבות שבחיים! בפלאפון מקבלים שלושה ספרים בחינם!" הוא המשיך לצעוק.

"אבל זה רק מהספרים הכלולים במבצע ומי בכלל רוצה לקנות את הספר "חמישים CC ותיהי מאושרת" של נעמה קיסרי?! ובכלל אני בקומה ראשונה! זה בכלל לא גבוה!" היא צרחה עד שעינייה יצאו מפטמותיהן.

"אז רוצה להתחתן לפחות?!" הוא צעק לה,

"אני צעירה!@# הייתי צריכה את הכסף!" התייפחה על כתפו רונת בלי שום קשר.

"אני צריך את הכתף הזו," נאנח בעצב השוטר. היא והשוטר נכנסו חזרה אל ביתה כדי לעשות אהבה מתוקה,

אך לפתע הדלת נסגרה עליה! היא התנשמה בכבדות... הדלת ננעלה עליה... היא ניסתה לנשום!!

טוקיו הוטללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל.

מסתבר שפעם הייתי יותר מצחיק. אבל פחות מקובל חברתית :(

מאז ששיחקתי במאס אפקט 2 פיתחתי סלבריטי קראש על איבון סטרחובסקי. לא סתם, ראיתי את אחת הסדרות הכי מחורבנות אבר- "צ'אק" רק בגלל שהיא הייתה שם. עכשיו היא הוציאה פארודיה על ליידי גאגא. איבון. את מושלמת.

אוהב, אשחר.

בריכה היא השטן. אתם יכולים להגיד מה שתרצו, בריכה היא השטן רק רטוב ומלא בפיפי של תינוקות. אני שונא בריכות, אני שונא את הקיוסק המצחין והשרותים הרטובים, את השמנים שקופצים לבריכה ומרוקנים ממנה חצי, ואת הילד הערבי שתמיד לוקח את הכדור וכשאתה מנסה להגיד לו שזה שלך הוא עושה את עצמו לא מבין עברית. בכל מקרה, הגיע הזמן ליישם חוק שיאסור על פתיחת בריכות. כי כבר שורפות לי העיניים מרוב כלור. אז נגיע לעניין- אתמול הייתי בבריכה ולא היה לי כיף בכלל. עזבו את זה שזוג אוהבים צעירים עשה אהבה מתוקה לעיניי כולם, עזבו את זה שהאחים שלי לא הפסיקו לנדנד לי "אני רוצה גלידה ניניני" אני מדבר על כלור, בכמויות. ובכלל, במה כלור עוזר? כלור אמור למנוע מהבריכה להתלכלך, אבל אני שואל, היא לא מלוכלכת ככה או ככה? כל הזבובים המתים והפיפיקקי של כל התינוקות, זה בסדר?

דיי, הגיע הזמן לשים לזה סוף! הגיע הזמן לעולם חדש! ללא בריכות! הגיע הזמן ללכת לים!

אני ממש טיפש.

לאמא שלי יש יום הולדת בקרוב וקניתי לה שני ספרים. ובכן, רציתי להראות לה את הציור שיופיע בקרוב בסוף הפוסט, ובטעות הוצאתי את שני הספרים שאמורים להיות מתנה. המצאתי תירוץ מאוד מאוד מטופש על זה שלחבר שלי יש יום הולדת ושכחתי לתת לו את המתנה שלו. בסופו של דבר היא לא אכלה את התירוץ הזה ונאלצתי לתת לה אותו. לא טוב לי.

אז למי שלא הבין, הפאוזה של הבלוג הזה עומדת להשתנות כי בכללי נמאס לי ממנה. נמאס לי מתחרויות וממיסחור כללי שהולך בבלוג הזה, והגיע הזמן להתחיל לעשות בבלוג מה שנועד לעשות- לכתוב על החיים שלי. אני מתכוון- עדיין יהיו פה מדריכים וקומיקסים, אבל יהיה פה גם על החיים שלי.

וגם לכל פוסט יתווספו פינות מגוונת.

ציטוטיישן

אכן, כל פעם אפרסם ציטוטים שלי ושל חבריי.

"אני שונא תינוקות, כוסשלהאמאשלהם (משם הם באים)" משהו מהלב שאמרתי לאמילי.

לאחרונה בישראבלוג צצים המון בלוגי סיפורים הגדושים בבלוגרים שבטוחים שהם ג'יי קיי רולינג. הסיפור הבא מבית היוצרים שלי ושל תובל בא לנפץ לכל סופר/ת צעירה את הבועה שהיא/הוא יכולים לכתוב.

נ"ב: שימו לב לשמות של הדמויות בסיפור.

אזהרה:

הסיפור איננו מובן, חסר פואנטה וחסר משמעות בצורה מטורפת. כל נזק הנגרם מקריאתו באחריות הקורא בלבד.

אך למרות זאת, מומלץ לגמרי לקרוא את הסיפור כי הוא בפשוטו- קורע מצחוק (:

סיפור עתיק יומין כספל תה.

שערה היה כצבע הדם העמוק כדם, עיניה היו זוג בריכות עמוקות וצלולות של קריסטל תכול בצבע תכלת והיא הייתה האישה הכי יפה בעולם. ובאמת היא הייתה ממש יפה, כלבנה במילואה, כשקיעה בזריחתה. עורה היה בהיר ולבן בגוון הלבנה, והיא הייתה היפה בנשים. ואז עלם עני מכפר מרוחק התאהב בה, ועשה הכול על מנת להשיגה.

כבר שבועיים שהוא מתאמן בהרמת שקי דשן כבדים כמו פילים אפורים, בהליכה ארוכה במורד מדרון ההרים, בישיבה במים עמוקים במשך שעתיים וחצי. שריריו הלכו ותפחו כתפוח, גבו נהיה שזוף כשזיף, משורג ושרירי ושיערו השחור כלילה האריך והתבדר ברוח הקרירה שבאמצע היום הלוהט מאהבה.

ולבסוף של הסוף, היום בו היה עליו לצאת להביס את הדרקון הנורא תרבחם הגיע. תרבחם לא היה בננה ולא היה תפוז, הוא היה דרקון גדול וכביר.

הוא היה לחוץ וכסס את ציפורניו המלאות אוויר הרים ולכלוך בוצי כתות השדה, עלה על סוסו הלבן, הגבוה, הנאה והשזוף, ובצליל של צליפה ובדהרה מהירה הם יצאו לדרכם.

אחרי שעות ארוכות של רכיבה הגיעו אל מערה חשוכה כמנהרה אפלה של גמדים.

"רכב מכאן והלאה, יריבא,סוסי האהוב! האדיר!" הורה לסוסו הצחור כחלב בשעת בין-ערביים. הסוס נחר בהסכמה, ודהר משם והלאה אל תוך הערבות הצהובות כחלמון הביצה ופרוותו התבדרה ברוח בעליזות. קובקב נכנס אל המערה, לא בלא פחד וצדיק כתמר. ומיד נדלק אור אי שם במרחק. עיוור כמעט לגמרי, ממשש הכול כמשמש, קובקב צעד בשקט ובטקסיות הראויה והתקרב לעבר מדורה שמסביבה רקד אזדרכת, המכשף הנורא בעל הזקן המלוכלך כלילך. למכשף היו שיניים רקובות כגבינה והוא צחק ברשעות כמו שבלול הזועק לעזרה. 

"הוו אזדרכת! אנא ממך! הנני עוד צעיר וחטוב גפיים כמגף ואינני מוכן למות ככה! לא ככה! לא עכשיו!" זעק בעצב עצוב קובקב.

"אתה יודע מה אני ממש שונא?!" צרח עליו אזדרכת, והבל פיו המסריח כסרדין מטוגן נדף אל אוזניו של קובקב, שאימן אותן להריח.

"מה?" שאל אותו קובקב בסקרנות סקרנית להחריד.

"גבינה בולגרית! סימניות כחולות! ספרי אימה! קומדיות רומנטיות! יאיר לפיד! חשבון! ורדה רזיאל ז'קונט! אוגרים סיביריים קיציים וחמודים! סוכר פלפל! וכל דבר חמוד! ערוץ 2! מחשבים! טכנולוגיה! מוזיקה! מסורים חשמליים! סכינים! צוקים! להקות בנים! אבל הכי אני שונא אותך!"