אח! הילדות! ימים יפים, בהם היינו לא חכמים! אז הרעיון הכללי לפוסט הזה הגיע כשראיתי תמונה שלי מהילדות, בכללי הובכתי ואז עלה לי הרעיון החביב ביותר הזה. אז ממש בעוד כמה שורות אתחיל ברשימה של כל מיני דברים מפגרים כאלה מהילדות, קטעים שעשיתי ואני מרגיש שאני לא היחיד (או יודע) ורוצה לחלוק איתכם! אולי לקוראות יהיה קצת יותר קשה להזדהות עם הדברים, כי מן הסתם גדלתי כילד ולא כילדה ואני מניח שהחוויות שונות, אבל ניסיתי לכתוב את הדברים שיתאימו לכולם. נו, בלי יותר מדיי דיבורים!
עולם דמיוני מתחת לשמיכה- איזה כיף היה להכנס מתחת לשמיכה, להעמיד פנים שלמשל... כל העולם קפא, והמרחב מתחת לשמיכה הוא הsafe zone. חבל רק שהאוויר נגמר תוך כמה דקות.
להכין הצגה להורים- זה מסוג הדברים שאתה נזכר בהם ודופק את היד בראש, ואז צועק "ד'ואו!". התופעה המעניינת קורת בעיקר כשחברים וההורים שלהם מגיעים, וכדי להרשים אותם מכינים הילדים הצגה מאוד...אה...אתם יודעים... בעזרת תחפושות שנשכחו מפורים. מסוג הדברים שפחות רוצים להזכר בהם...
ללכת בנעליים של אבא/אמא- אני חושב שיותר נכון לקרוא לזה "לשחות בנעליים של אבא/אמא"
לזייף מוות. לעמוד על המיטה, ולפול למותכם בכל מיני תנוחות מפחידות.
להעמיד פני ישנים אחרי נסיעה ארוכה באוטו- אני בטוח שיש איזה סיבה פסיכולוגית לזה, אבל כשהייתי קטן אחרי כל נסיעה ארוכה הייתי מעמיד פני ישן ומחכה שירימו אותי הביתה/יעירו אותי ויתייחסו אליי מקסים כי אני אחרי שינה. לפני כמה ימים ראיתי את אח שלי עושה את זה וסיכלתי את המזימה שלו. מזל שלי לא היה אח גדול שיסכל את שלי.
שירה למאוורר- יש בכלל משהו להוסיף? מי שלא עשה "אעעעהעעהעעהעה" לפחות פעם אחת כנראה לא גדל נכון.
משחקים במדרגות הנעות- איי, ויש כל כך הרבה! ירידה ביחד עם המדרגות כך שהמהירות מוכפלת, עליה כנגד כיוון המדרגות, להתלות מעט על הסרט-מעקה ולהגרר מעט למעלה ואז לשחרר.
קווא-קווא מנייר- נו, הדברים המרגיזים האלה שנראים כמו צפרדעים? כמה שנאתי את זה. בא אליך חבר עם הנייר, מכריח אותך להפסיק את עיסוקך הסופר-מעניינים עם השורה הקבועה"תבחר מספר, כן, עוד מספר. כן, עכשיו צבע..." ובסוף אחרי שטרחת כל כך להתפנות לשטות שלו מה שאתה מקבל זה "כן. יצא שאתה אומו בולבול גדול מכוער" אחרי זה שואלים אותי למה אני מפחד לקחת סיכונים
מבוכים ודרקונים באיקאה/ביתילי- טוב, הפעם אולי זה רק אצלי, אבל בכל פעם שההורים שלנו לקחו אותי ואת האחים שלי אל חנויות הרהיטים האלה אנחנו מיד הפכנו אותם למבוכים בהם אפשר לשחק תופסת/מחבואים/וואטבר ובכללי לשגע את המוכרות.
לצחוק מהסדרה מ"שמש"- משהו שאחרי גיל 12 עובר.
אכילת בצק- וזה לא כל כך מגעיל כמו שזה נשמע! פלסטלינה, לעומת זאת, מגעילה בכל קנה מידה אנושית. בצק משחק הוא סתם מלוח כזה.
להתלהב שאתה שיכור משתית תירוש- לוקח זמן לקלוט שזה סתם מיץ ענבים, אבל בסדר פסח כולם מתלהבים שהם חלק מהמבוגרים כי הם שותים את זה.
מסע במרחבי הג'ונגל הביתי- לכל אחד היו כמה צעצועים שהוא החשיב אותם כאנושיים לכל דבר (לי למשל, הייתה בובה של דובי כחול, צעצוע בצורת דרקון ונחש ענקי בטירוף) ואיתם הוא יצא לחקור את הבית הקסום והבכלל לא רגיל שלו. טיפוסים על הרי הכריות וזחילה במערות החשוכות שמתחת למיטה.
מחנה סופר "סודי"- בשלב כלשהוא בילדות כולם מוצאים איזה סבך שיחים חלול, או מקום מגניב על עץ, או סתם איזה סמטה חשוכה, שמחליטים להכריז עליה כמחנה הסופר סודי שלכם ושל החברים. יודעים, פגישות שבועיות, משימות וכאלה. כמובן, שהמחנה הזה סודי בערך כמו מסמכי צה"ל, ולכן המחנה נאלץ לצאת למלחמות עקובות דם ודמעות (דמעות, בעיקר) כנגד קבוצה אחרת של ילדים שבחוצפתה מעיזה להגיד שהיא זאת שמצאה אותו ראשון!
להיות בטוחים שאם יתנו לכם כאפה בראש בזמן שאתם פוזלים זה יתקע לנצח- וכל מילה מיותרת.
כשאתם בבריכה, להעמיד פנים שאתם אבודים בים ו/או שרודף אחריכם כריש- אני שכללתי את העניין וגם הייתי בטוח שאני סוג של אינדיאנה ג'ונס במקדש תת ימי וצריך לעצור את הנשימה עד לצד השני.
אם כבר ים- למצוא מדוזה על החוף ולדקור אותה עם מקל- ולכל הפית"אים למיניהם, הן מתות בשלב הזה ממילא!
טמגוצ'י- אחח, יצורים מרושעים שכמותם. אני חושב שלקטגוריה הזאת רצוי להוסיף את העובדה שאף אחד לא באמת הצליח לשמור עליהם בחיים יותר מכמה דקות.
וואנבי שרלוק הולמס- בשלב כלשהוא ילדים בטוחים שהם מרגלים/בלשים. אני, למשל, פיענחתי את תעלומת השלט האבוד של 1998. הוא היה מתחת לספה.
החיים הם סדרה! - הקטע הזה בילדות מחולק לכל מיני קטעים. יש את אלה שהופכים את החיים שלהם לסדרה נוסח דיג'ימון ובטוחים שיש להם כוחות על, ויש את אלה שבילדות היו ששמעו שיר מתנגן ברדיו או בדיסקמן היו בטוחים שהם בסדרה וזה הפתיח שלה/ מוסיקת רקע.
ועכשיו לחלק שלכם! נו, אתם כבר יודעים מה לעשות. עליתם על עוד קטע ילדות שפספסתי? תכתבו בתגובות, אני אוסיף לכאן. ובלי קשר, אני גם ארצה לדעת אם מישהו מכם עבר את הדברים האלה בכלל!
עריכה:
וכעת, לקטעים שלכם:
עדי- לבזבז מאות שקלים על קלפי יוגי הו.
until the end of the land- לשאול את אמא "את אוהבת אותי?", לאלתר על פסנתר, להיגעל מנשיקות.
The prostitute- לפתוח מיני חנות ליד הבית ולמכור לעוברים ושבים צעצועים משומשים, צמידים, בגדים, ובכללי כל מה שלא צריך יותר.
השחקנית הראשית- לפתוח חנות בבית ולהשתמש בכספי מונופול כדי לסחור, למתוח אנשים בטלפון, להמציא שמות מטופשים לחבורה שלך, לראות ארבעה בעקבות החג ולא לקלוט שזה אותם הפרקים כל שנה.
כמעט כולכם- לעשות חוקים בזמן שהולכים, כמו לא לדרוך על הקווים, או רק בתוך המשבצות (הערה שלי: רק על הקווים רק על הקווים...)
הנינג'ה הורודה- להמציא שפה משלך.
יוגב הפרפר הסגול- לעשות "הגענו כבר?" בזמן הנסיעה
מישו- להיגעל מבנות, לעשות הר של כריות
N_Z- לחפור להורים על היום שלך בגן
Miss snarcca- פארק מים בגינה
ולסיום, ברוח הפוסט, שיר של קנזס ושמו "שאלות מהילדות שלי".
,I want to make you understand ,Dabadndabaduah I´m gonna make you mine Yes I´m gonna make you mine It´s just a matter of time
בלוגים מסוג "האח הגדול" תוכלו למצוא בכל מקום וחור בישראבלוג בימנו. הם מתרבים מהר יותר מבלוגי טוקיו הוטל.
ועכשיו למספר הערות:
את התמונות נאלצתי להעלות דרך איימג'שאק ולכן יהיו מצבים רבים בהם תראו איקס במקום תמונה, אם כן, לחצן ימיני ואז "הצג תמונה" יעשה את העבודה. אני אשתדל להעלות דרך השרת של ישראבלוג כמה שיותר מהר. מה שכמובן, בלתי אפשרי, כי השרת הזה עלוב, נוראי, ונתקע. כמו איתי גל. (בהצלחה בניתוח להסרת הבולבול!!! סתם, באמת הצלחה)
מי שלא יצפה ב"איך פגשתי את אמא" בעשר הימים הקרובים יחלה בשפעת החזירים (טםטםטםם)
כן, הנה זה קרה שוב. אחרי ששנה שעברה שיחקתי בתפקיד "הצייר העיוור עם המבטא הכאילו צרפתי שתקעו אותו בסוף ההצגה עם מונולוג קיטשי של ילדים אוטיסטים והוא יצא ממש מביך" החלטתי שלא עוד. לא עוד תפקידים בינוניים! לא עוד מבוכה כלל בית ספרית בתפקיד האתנחתא הקומית! ואז קיבלתי תפקיד בתור אח קטן קפיטליסטי שאוהב לשחק בברביות. החיים שלי נוראיים.
למזלי הרב, הברביות היחידות שנמצאו היו עירומות, וילד שאממ... מחכך ברביות ערומות אחת בשניה זה לא מראה חינוכי במיוחד. לכן מצאתי בבית בובה של ג'ירפה, והעולם ניצל שנית. ההצגה בה אני מופיע היא הצגה מעולה אותה כתבו ידידי האיכותיים בהחלט שי ומאי (תמונות זימה סקסיות שלהם מיום ההולדת שלי תוכלו לראות כאן) וההצגה היא משל (לא לאשראי, אני לא שי אביבי) לקפיטליזם. בהצגה, העולם כולו הוא לוח מונפול אותו מנהל מונופולי (הזקן מהמשחק פה למעלה, שציירתי מחדש לדף הוראות מונפול שחילקנו לקהל ) ומשפחה ענייה אחת מתחילה לצבור נכסים וקונה את כל העולם עד לסוף הבלתי נמנע. ככה טרגדי, ככה מקסים! אני הייתי הילד הקטן, שעובר תהליך התבגרות כואבת בזמן שמשפחתו נהיית מכורה לכסף והעולם מושמד על ידי מטאור ענקי ולמה אני נוהג להפוך הכול לדרמה?!?!?!
וזה היה נפלא, זה היה הסיבה שלא עידכנתי בימים האחרונים (חוץ מכמובן, מותה של הכלבה שלי)
חוץ מזה, אני שמח להודיע לכם שלמרות שקיבלתי את תעודת סוף השנה, אני עוד חי! בכל מקרה, הנה התעודה שחשבתי שאקבל (אין קשר בין הנכתב לתעודה למציאות, כי אם כן זה היה מאוד מאוד לא נעים להעלות את זה, נכון? אז הנה התעודה המזופית שלי, שעשיתי בעצמי, בפוטושופ! בסדר?!):
ולנושא הבא. בצער רב, אני רוצה להודיע לכם שאנו נפרדים השנה מעדן דג-דגן, ידידתי בעלת החזון לטובת חולון. אני אישית, לא מבין אנשים שרוצים לגור יותר קרוב למשה דן. אבל שיהיה לה בתיאבון. אל תלכי אלוהים אדירים!!!!!!!!!!!!!
היו לי פרידות דיי רבות השנה, קצת קשה לעכל את העובדה המצערת במיוחד שאני כבר לא ט'ניק, ששנה הבאה יהיו לי בגרויות (הבלוג, לצערי כמובן, יושפע מכך במידה מאוד קשה) והכי נורא וחשוב: שאני מתקרב בעוד צעד, להתבגר. הו, הו, הו.
לפני שאשקע בדיכאון תהומי, אני רוצה להמליץ לכם על סרט לכל המשפחה: סיוט ברחוב אלם! את הסרט הנוסטלגי ראיתי אתמול בשמחה ונהנתי לגלות שמדובר בקומדיה פארודית על ילדים עם קרי לילה ולא, על פי תקציר הסרט, בסרט אימה מצמרר על רוצח פסיכופט. המשחק המקסים של השחקנים (הו! אמא! לעזאזל עם השינה!) התסריט המשובח (הצילו, הצילו! רודף אחרי רוצח, אולי אני ארוץ אל תוך סמטה חשוכה?!) והאפקטים (אלוהים! הצילו! הרגל שלי נוטפת רוטב עגבניות! זה גם טעים וגם חלקלק! האימה!!!) באמת עושים את הסרט הזה לדבר הבא. הנה לכם טעימה קטנה ממנו! (בקרוב אגב, יעשו לסרט גרסה חדשה. אני מצפה לזה! מממ!)
"הו, פרדי קרוגר! אני לא מפחדת ממך יותר!"
"אעהעהעועהעעוהוהו!!!!"
"לא, פרדי! אתה לא עוד ניזון מהאנרגיה שלי! לא עוד!"
"טחול!!! מממ!!! דם!!!!"
"זה נגמר פרדי! תודה שהפסדת, תודה!!"
"אעאעעאהוהוהוהוהוהו!!!! טחוללל!!! טחול!!!!!"
אז זהו! קיץ!
זה אומר שאני מתפנה אל הבלוג, וזה עומד שעומדים להיות פה הדברים הבאים:
ביום האחרון של החופש, יגיע גם הפרק האחרון של מלחמת ישראבלוג 2. הקומיקס יימשך כל הקיץ!
בקרוב מאוד, כפי שהובטח, מישמיש וחברים חוזר!
מעתה והלאה, המנויים והמגיבים של הבלוג יתחילו לקבל כל מיני הפתעות (לא סרטוני זימה!) אל תיבת המייל שלהם. מדי פעם קומיקס, או איזה שלט מגניב לחדר, להנאתכם (:
בגלל שרובכם מסיימים רק בשישי, שיהיה לכם אחלה של יום אחרון! אני אשב בבית, ואחשוב עליכם, לומדים!
בונוס מיוחד!
מכירים את הפרסומת לבדיקות לסרטן צוואר הרחם שמסתובבות פה בישראבלוג? שימו לב לבחורה מהפרסומת, ולמי היא דומה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
