כי בתכלס, למי אכפת מהרצאות ומאנשים מגניבים וקניית ספרים עד שנגמר הכסף ומסרטים מגניבים כשיש את פאקינג אנדריי ספקוסקי? כאילו, על הספרים שלו מבוסס המשחק "the witcher" שזה בערך המשחק הכי אהוב עליי EVEH (אחרי דרגון אייג'. ופורטל. והאלף לייף. ומאס אפקט. והירוז) בכל מקרה אני קצת בהיסטריה, אם היו אומרים לי שניל גיימן יהיה שם בכלל הייתי מתרוצץ בחדר בהיסטריה וחורט עם הציפורניים שלי על הקיר את מספר הימים שנשארו לאייקון. בקיצור, חברים, תבואו! אני בטח אבוא לפתיחה (סקוט פילגרם! אני לא מפסיד את זה גם באיומי אקדח, אני גם אבקר את זה לבלוגיק) אז כל מי שרוצה להתמזמז איתי בחשכת הסרט מוזמנת (כן. לא. גם לוסי גריפית'ס לא תגרום לי להוריד עיניים מהסרט) ואני בטח גם אהיה בימים האחרים כדי לקנות מכל הבא-ליד ולצחוק על החנונים הנחותים סביבי (כי בתכלס, כחנון, אני הכי מגניב ופופולארי שאפשר להיות, ולכן אני נעלה על רוב החנונים האחרים ויש לי רשות מלאה לצחוק על האפים היהודוניים שלהם)

אייקון יהיה בסינימטק בתל אביב (איפה שמקרינים סרטים ממש משעממים כמו ילדה איראנית שהולכת במדבר אל הבאר ופתאום מגיע המחזור הראשון שלה והיא לומדת תובנות על החיים ודברים כאלה) וזה יקרה בסוכות, מ25 עד ל30!

תבואו לראות אותי! (אם אני לא אדרס. דאם, לא שוב! )

אנד דואו'ס פוינטס אוף דייטה מייק אה ביוטיפול ליין

לפניי שאתחיל בפוסט, אשמח אם תקראו את הפרק הרביעי של "בטיטול" שהפעם מדבר על כל רציחות הילדים שמתרחשים בישראל, ומציג את זה בצורה קצת... צינית? מגעילה? איך שתרצו. בקיצור, הכנסו-תקראו-תגיבו!

לחץ עליי כדי לקרוא

את הפוסט אתחיל כמובן במעשיי לאחרונה. (להפתעתי) גיליתי שהבלוג הוא לא מקום כל כך טוב להתפרקות של דברים שהם קצת יותר מעל הרמה השכלית שלו. אז החלטתי שאת כל הרגשות, ומה שעובר עליי ביותר הרחבה יהיה ניתן לקרוא בבלוג Sleep Through The Static (הבלוג בו עלה בזמנו "סיפורו של מוות") ומעכשיו פרט לסיפורים, יהיו שם גם הגיגים והכל- ואפילו ציורים! כבר עלו לשם שני פוסטים וכל מי שרוצה לקרוא חומר קצת יותר...

מעל הרמה של כיתה א', את הצד הרציני שלי, מוזמן להכנס, לקרוא, להגיב, לפרסם את הבלוג בכל מקום ולקעקע את המספר על התחת:

התמונה הזו בכותרת היא "הילד המשתין" שעומד בכניסה לבית שלי. שהוא גם הכותרת בבלוג השני. אני אוהב את הילד המשתין הזה, אולי בגלל שגם אני משתין הרבה.

סוף שבוע. אחח, איזה כיף. איזה הרגשה נעימה זה עושה. הרגשה חמימה... שממלאת את הגוף ב... טוב...אה...הבנתם את הרעיון הכללי.

והחורף מתקרב, ואני יכול להבין את זה בעזרת החושים המפותחים שלי- או לחלופין, אמא שלי התחילה להכין מרק לארוחת הצהריים. מסקנה? החורף שאני כל כך מתגעגע אליו עומד להגיע. לא עוד מזגן נוראי, לא עוד זיעה, לא עוד יתושים! וו-הו! רבולוציון! 

אלוהים ישמור, כמה שאני אוהב את החורף.

מפתיחת הבלוג הועפו לכיווני כמה אצבעות מאשימות על כך שאני משקר אודות היותי מטורף ואידיוט. תגובות כגון "אתה בכלל לא מטורף!", "סבתא שלי מטורפת יותר ממך, והיא לא יודעת אפילו לאכול!", "תתבייש! ההפקה מתערבת בהכול! ואתה בכלל חיי בוילה ולא על אי בודד בקאריבים"!

ולכן, הכינותי רשימה של סעיפים מתורבתים ובהם הוכחות חותכות על היותי אידיוט גמור.

הוכחה מספר אחת- הארנק במקרר

לא מזמן ביקרתי במסעדה (אותה המסעדה שאכלתי בה את השרימפס והקלמארי) והופקד בידי לקחת את הארנק כי ההורים שלי החזיקו את התינוק.

ובכן, יום אחר כך קמתי ואימי הסתובבה בכל הבית בהסיטריה וגיליתי שהארנק נעלם. גורל העולם (או רק הארנק של אמא שלי) הופקד בידי.

ישבתי וחקרתי את עצמי שעות על גבי שעות וניסיתי לשחזר פרט- פרט איפה הוא נמצא.

ואז מצאתי אותו במקרר ליד החבילה של השוקולד.

ארנק אחרי יום במקרר הוא דבר נפלא, מכיוון שהשטרות קרירים מאוד.

הוכחה מספר שתיים- שכבתי על הכביש

כשהייתי עוד פעוט רבתי עם ידידה שלי. היא אמרה שפאוורינג'רס הכחול הכי שולט ואני אמרתי שהאדום (זו בדיוק הסיבה לעימותים בין ישראל למדינות ערב, אנחנו לא מסכימים איזה פאוורינג'רס הכי גרובי!). בכל מקרה, נורא רציתי שהיא תחזור בה כדי שארגיש צודק ושולט, אז נשכבתי על הכביש שליד הבית שלה ואמרתי שאם היא לא תגיד שהאדום הוא גרובי ושהיא לא מבינה כלום תבוא מכונית ותעשה עליי קאלאבוש.

אדם נורמאלי היה שמח מהעובדה שאני אהפוך לעיסה, ובכן- לא היא!

היא חזרה בה וכך העולם ניצל.

פאוורינג'רס! טם-טם-טם!!!! חוחו!!!!

הוכחה מספר שלוש- אכלתי כלנית.

ככל שאנו ממשיכים בהוכחות הן ניהיות יותר ויותר ביזאריות. ובכן, זה נכון. פעם אכלתי כלנית. אני יודע שכלנית היא פרח מוגן, אבל הייתי ילד קטן ופושטק שרצה ללמוד לנסוע על אופניים עם יד אחת כדי שיוכל לגעת לילדות בציצי עם היד השניה, תסלחו לי.

ובכן, אתם בטח שואלים מה הטעם. האמת היא שאני לא זוכר, אני רק זוכר שתלשתי עלה עלה ואכלתי את כל עלי הכותרת.

אני מצטער!

הוכחה מספר ארבע- החזקתי שלט הפוך במשך הצגה שלמה.

לוהקתי בהיותי ילד לתפקיד מהמם בהצגה לשבועות- בטור הילד שמחזיק שלט עם הציור של אחד משבעת המינים- הגפן. כולנו עמדו בצורת ח' והיינו אמורים להחזיק את השלטים לאורך כל ההצגה, ורק אני החזקתי את השלט שלי הפוך. כשאמרו לי להפוך אותו- הפכתי צד במקום להפוך מלמטה למעלה. וכך הרסתי את ההצגה.

העולם לא ניצל הפעם.

אתה תלמד לסלוח לי, עם הזמן!

עוד כמה דברים שעשיתי:

• שברתי את היד במלון באילת.
• נתקעתי בעמוד.
• נכנסתי אל תוך מכונת כביסה.
• נפלתי מספה בזמן ששכבתי עליה.
• נקעתי את אותה האצבע חמש פעמים השנה.
• אהבתי להדביק לעצמי מטבעות כשהייתי מזיע.
• השתנתי בבקבוק של חומר ניקוי.
• ניסיתי לדבר עם עקרב.
• פתחתי בלוג ובו פירסמתי קומיקסים מטומטמים.

אני בטוח שכולכם עכשיו בשוק. אני צחקתי לאורך כל כתיבת הפוסט הזה.

ובכן, תסגרו את הפה הפעור שלכם/ העיניים הדומעות מרוב צחוק/ האגרוף המוכן להכות אותי בטענה "איךךך אכלתת פרחחח מוגןןן יא נאצייייי",

ותגיבווווווווווו 3>>>>>>>>>!!!!11אחתאחת

מישהו קרא את הפרק האחרון?