אסון, קטסטרופה, שואה, שוד ושבר, התקף לב ממושך, ישיבה בשירותים אחרי סדר פסח. אחרי שראיתי את הסרט הזה כל איבר בגופי רצה להפסיק לעבוד, רציתי שהכול יסתיים באותו רגע. בעצם, מעולם לא סיימתי לראות אותו. כל כך סבלתי, כל כך השתעממתי שעצרתי אותו בשלב מסויים ואני בטוח במיליון אחוזים שלעולם לא אראה אותו שוב. וזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי חגיגה בסנוקר.
בקשר לאיירבנדר, הסרט שמבוסס על הסדרה "אוואטר" שהבטחתי לפני שלושה חודשים שאסקר ברגע שיצא, טוב, תכפילו את כל מה שהרגשתי באלפיים.
אני אעשה את זה מסודר, אני רוצה לנמק למה אסור לכם, בתכלית האיסור, ללכת לראות את איירבנדר. במיוחד אם אתם מעריצים של הסדרה, כי אחרי הסרט המזויין הזה אתם בחיים לא תוכלו להנות ממנה כראוי. והסיבה לכך, היא שהדושבאג הכי גדול איי פעם, מ. נייט שאימלאן המזדיין החליט לא לצפות באף פרק של הסדרה כדי שהיא לא תפריע לחזון האומנותי שלו, שגם ככה מחורבן מכל פינה. ולכן, זה עומד להיות פוסט זועם, אני עומד להשפיל, ואני עומד לרמוס, ולהוציא את כל הזעם שלי על הסרט הזה. תהנו. 
נתחיל עם בכללי.
אז ככה. העלילה של אוואטר הייתה מדהימה. הפירוט, ההשקעה בפרטים הקטנים שאפשר לעשות רק בסדרה שמחולקת לפרקים רבים ניכרה בכל פרק.
הסרט לעומת זאת, לקח את העלילה הזאת, ירק עליה, שלח אותה למחנות המוות באושוויץ ועשה לה מרתון שמש.
אני יודע, סדרה כמו אוואטר שצריכה להצטמצם לשלושה סרטים צריכה לעבור קיצוצים. אבל הקטסטרופה הזאת היא לא אוואטר. היא לא קרובה לאווטאר באף צורה. למשל- דמויות משפיעות כמו ג'ט נמחקו מהעלילה. לא רק זה, הצלקת של זוקו כמעט בלתי נראית, והוא סתם נראה כאילו יש לו מקרה חמור של אקנה. ציפיתי אגב, לtheme המקורי של אוואטר- אבל גם כאן כמובן התאכזבתי. המוסיקה הייתה פאטתית.
אמנם חלק מהסרט זפזפתי בבכי תמרורים (אוי, סליחה!) אבל שמתי לב להעידר מוחלט של ההומור. בסדרה, כמעט ברוב הסצנות פרט לפרקים האחרונים של כל עונה היו בדיחות רבות. בקרבות, בדרמות, תמיד נכנסו בדיחות מחממות לב בסגנון אנימה או משחקי מילים או סתם סלפיסטיק קורע. אבל באיירבנדר- הכל דרמטי. כל הדמויות מיוסרות, אנג טורח לחייך רק כי השחקן מת מבושה. והכשפות- בסדרה זה היה מדהים, אומנויות לחימה בקצב מהיר עם ארבעת היסודות ניתזים לכל עבר. בסדרה...טוב... כשכשף אדמה רוצה להרים אבן, הוא פוצח בריקוד! אחרי דקה של ריקוד, האבן טורחת להתרומם באוויר.
בשלב כלשהוא אחרי שכל עניין האוואטר מתגלה על אנג (זה אגב לוקח, בערך אם נשווה לסדרה, אחרי הפרק ה6. יאפ) פוצחים השלישייה בדיאלוג הכי דבילי ששמעתי בחיים שלי. "אנחנו נוכל לעזור לך ללמוד את היסודות, ובדרך נעצור בכפרים ונלמד אותם מוסר השכל חשוב!" אוי, תודה שהסברתם לי את הפואנטה של הסדרה. והשחקנים- בעצם, לא היה שחקן אחד טוב. ואני לא מדבר על שחקנים גרועים כמו בסרט אימה. אלו באמת, שחקנים גרועים. גרועים בסגנון תיכון השיר שלנו. גרועים בסגנון סוזן סרנדון ב"מופע הקולנוע של רוקי". גרועים בסגנון כל מי שמשתתף בחצויה.
והדמויות.
אני אתמצת את זה במהירות:
אנג: מטווינקל-טואוס הפכו את אנג ליצור קירח שנראה כמו ילדה תאילנדית במחזור שמישהו הכריח אותה להציל את העולם, עם הפוגות של שעה לחיוך, ומשחק כל כך גרוע שנראה כאילו אספו אותו מהצגת ביה"ס בבית ספר בנהריה.
קטארה: איזה יצור אומלל וחסר פואנטה. אה, והיא כונפה. ולא אימהית. וכונפה.
סוקה: העיבוד לסוקה בסרט צועק מכל עבר "לא ראינו את הסדרה המקורית!". ציפיתם למכונת הבדיחות? להפוגה הקומית? כן, לא. עזבו שהוא נראה כמו בחור ארי משידורי התעמולה של גרמניה הנאצית, עזבו את זה שהוא שחקן מעצבן ומזכיר לי את עוז זהבי ברמות שאני רוצה לחתוך לעצמי את העורק הראשי (את מי מהם אני שונא יותר?... מממ...) מה שגרם לי להתמוטטות עצבים טוטאלית הייתה העובדה שכל קשר בין סוקה המקורי לסוקה הזה הוא מקרי בהחלט. אז בלי סוקה, נמשיך את העלילה.
זוקו: אמנם את העונה הראשונה מעביר זוקו בלהיות רשע טיפוסי שצורח אפילו על הציפורים שמעירות אותו בבוקר, אבל הליצן שעשו מזוקו- שמגולם על ידי דב פטאל, שהוא דווקא שחקן מעולה שאני מקווה מאוד שלקח המון קריסטל מאת' לפני הצילומים כי אם לא אין לי שום תירוץ אחר- הוא בדיחה מוחלטת. הזוקו של איירבנדר צורח, כולא את עצמו למונולוגים דרמטיים. בעצם, גם זוקו המקורי היה ככה. אבל אני שונא את שניהם, אז לא משנה.
איירו: הדמות המדהימה של איירו, שהצליחה אפילו להוציא ממני דמעה בפרק מסוים, הפכה לאיש רזה וגמלוני, שנראה בערך כמו וודלמורט, עם פאה ארוכה ומבט של "משלמים לי הרבה בשביל להיות כאן" שאותו אני יכול להשוות רק לכוכבות פורנו. בעצם, איירו התהלך אחרי זוקו רוב הסרט בלי להגיד משהו או לתרום לעלילה. הוא שם כי כתוב שהוא צריך להיות שם.
את הסרט ראיתי עד לנקודה בה פוגשים את הרוח הכחולה (בלי קשר מסויים לעלילה, אבל בסדר) ולכן אלו הדמויות העיקריות שפגשתי עד לכאן. חיכיתם לדמויות הרבות האחרות המאכלסות את עולם אוואטר, כמו סוקי, המלך בומי, או ג'ונג ג'ונג? תשכחו מזה.
וכל שאר החרא.
אז אם אין עלילה, ואין שחקנים טובים, בשביל סרט קיץ לילדים שכזה חייב להיות מוטיב האקשן- אבל הוא כמעט לחלוטין אבד בתוך העלילה הגרועה. נראה כאילו למרות שהעלילה גרועה, החליט שאימלאן להתמקד בעיקר בה כדי להרגיש שהוא איכותי.
זה כמו אופנת התלת מימד, זה מנסה יותר לגרום לך להגיד "ואו! כדור מים מעופף!" מאשר באמת להיות אקשן. מהירות התגובה בין התנועות של הכשפות ליסודות שהם מכשפים היא כמעט מזלזלת, ובכלל השחקנים איטיים במיוחד בכל פעם שהם מנסים להרים את התחת. האפקטים מזוועים- בקוטב הצפוני, ניתן לראות את המסך הירוק מאחורי קטארה וסוקה. ואגב, אולי בגלל חוסר תקציב, אין שום התמקדות בפנים של אפה. הוא תמיד נראה מרחוק. (ואגב, השם שלו לא מוזכר בכלל. הוא נקרא "הביזון שלך" לאנג)
לסיכום, עם כל הצער, אני נאלץ להגיד שפרסי ג'קסון- הסרט הקודם שביקרתי כאן, הוא דוני דארקו בהשוואה לאיירבנדר. זה הסרט הכי גרוע שאתם יכולים לראות עכשיו בקולנוע. זה הסרט הכי גרוע שאתם יכולים לראות בקולנוע. מ. נייט שאימלאן עשה את זה נטו בשביל כסף, זורק את כל הציפיות של המעריצים, הציפיות מבמאי עלק מוערך כמוהו, בשביל החרא הטהור שהוא איירבנדר. וכל זה, מלראות חצי מהסרט.
לאלו שלא ראו את הסדרה- לכו אם אתם בקטע של עספור. למעריצים, או סתם אנשים עם טעם- עזבו אתכם, חגיגה בסנוקר זה עדיף.
ולנושא יותר אופטימי- הקומיקס האחרון של "בטיטול" יצא בשבוע הבא למעריב לנוער. שבוע הבא הוא יתפרסם בבלוג, יחד עם הצצה קטנה לפרק הבא של החיים כגאון מטורף- שהפעם, יעסוק באחת הדמויות המשניות (משמע- שום ג'ינג'י היסטרי. אה, וזה גם לא קורל, הוא נטחן כבר שני קומיקסים. לידרלי)
ששרוף בגב :(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ככה זה כשמלכלכים על צה"ל.
