לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


תיאור בלוג זה מיינסטרים מדיי בשבילי

Avatarכינוי: 

בן: 31

MSN: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2011    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

המטורף חוזר לילדות- דברים שעושים רק בילדות (בעיקר דברים בהם אתם מתביישים)



אח! הילדות! ימים יפים, בהם היינו לא חכמים! אז הרעיון הכללי לפוסט הזה הגיע כשראיתי תמונה שלי מהילדות, בכללי הובכתי ואז עלה לי הרעיון החביב ביותר הזה. אז ממש בעוד כמה שורות אתחיל ברשימה של כל מיני דברים מפגרים כאלה מהילדות, קטעים שעשיתי ואני מרגיש שאני לא היחיד (או יודע) ורוצה לחלוק איתכם! אולי לקוראות יהיה קצת יותר קשה להזדהות עם הדברים, כי מן הסתם גדלתי כילד ולא כילדה ואני מניח שהחוויות שונות, אבל ניסיתי לכתוב את הדברים שיתאימו לכולם. נו, בלי יותר מדיי דיבורים!

  1. עולם דמיוני מתחת לשמיכה- איזה כיף היה להכנס מתחת לשמיכה, להעמיד פנים שלמשל... כל העולם קפא, והמרחב מתחת לשמיכה הוא הsafe zone. חבל רק שהאוויר נגמר תוך כמה דקות.
  2. להכין הצגה להורים- זה מסוג הדברים שאתה נזכר בהם ודופק את היד בראש, ואז צועק "ד'ואו!". התופעה המעניינת קורת בעיקר כשחברים וההורים שלהם מגיעים, וכדי להרשים אותם מכינים הילדים הצגה מאוד...אה...אתם יודעים... בעזרת תחפושות שנשכחו מפורים. מסוג הדברים שפחות רוצים להזכר בהם...
  3. ללכת בנעליים של אבא/אמא- אני חושב שיותר נכון לקרוא לזה "לשחות בנעליים של אבא/אמא"
  4. לזייף מוות. לעמוד על המיטה, ולפול למותכם בכל מיני תנוחות מפחידות.
  5. להעמיד פני ישנים אחרי נסיעה ארוכה באוטו- אני בטוח שיש איזה סיבה פסיכולוגית לזה, אבל כשהייתי קטן אחרי כל נסיעה ארוכה הייתי מעמיד פני ישן ומחכה שירימו אותי הביתה/יעירו אותי ויתייחסו אליי מקסים כי אני אחרי שינה. לפני כמה ימים ראיתי את אח שלי עושה את זה וסיכלתי את המזימה שלו. מזל שלי לא היה אח גדול שיסכל את שלי.
  6. שירה למאוורר- יש בכלל משהו להוסיף? מי שלא עשה "אעעעהעעהעעהעה" לפחות פעם אחת כנראה לא גדל נכון.
  7. משחקים במדרגות הנעות- איי, ויש כל כך הרבה! ירידה ביחד עם המדרגות כך שהמהירות מוכפלת, עליה כנגד כיוון המדרגות, להתלות מעט על הסרט-מעקה ולהגרר מעט למעלה ואז לשחרר.
  8. קווא-קווא מנייר- נו, הדברים המרגיזים האלה שנראים כמו צפרדעים? כמה שנאתי את זה. בא אליך חבר עם הנייר, מכריח אותך להפסיק את עיסוקך הסופר-מעניינים עם השורה הקבועה"תבחר מספר, כן, עוד מספר. כן, עכשיו צבע..." ובסוף אחרי שטרחת כל כך להתפנות לשטות שלו מה שאתה מקבל זה  "כן. יצא שאתה אומו בולבול גדול מכוער" אחרי זה שואלים אותי למה אני מפחד לקחת סיכונים
  9. מבוכים ודרקונים באיקאה/ביתילי- טוב, הפעם אולי זה רק אצלי, אבל בכל פעם שההורים שלנו לקחו אותי ואת האחים שלי אל חנויות הרהיטים האלה אנחנו מיד הפכנו אותם למבוכים בהם אפשר לשחק תופסת/מחבואים/וואטבר ובכללי לשגע את המוכרות.
  10. לצחוק מהסדרה מ"שמש"- משהו שאחרי גיל 12 עובר.
  11. אכילת בצק- וזה לא כל כך מגעיל כמו שזה נשמע! פלסטלינה, לעומת זאת, מגעילה בכל קנה מידה אנושית. בצק משחק הוא סתם מלוח כזה.
  12. להתלהב שאתה שיכור משתית תירוש- לוקח זמן לקלוט שזה סתם מיץ ענבים, אבל בסדר פסח כולם מתלהבים שהם חלק מהמבוגרים כי הם שותים את זה.
  13. מסע במרחבי הג'ונגל הביתי- לכל אחד היו כמה צעצועים שהוא החשיב אותם כאנושיים לכל דבר (לי למשל, הייתה בובה של דובי כחול, צעצוע בצורת דרקון ונחש ענקי בטירוף) ואיתם הוא יצא לחקור את הבית הקסום והבכלל לא רגיל שלו. טיפוסים על הרי הכריות וזחילה במערות החשוכות שמתחת למיטה.
  14. מחנה סופר "סודי"- בשלב כלשהוא בילדות כולם מוצאים איזה סבך שיחים חלול, או מקום מגניב על עץ, או סתם איזה סמטה חשוכה, שמחליטים להכריז עליה כמחנה הסופר סודי שלכם ושל החברים. יודעים, פגישות שבועיות, משימות וכאלה. כמובן, שהמחנה הזה סודי בערך כמו מסמכי צה"ל, ולכן המחנה נאלץ לצאת למלחמות עקובות דם ודמעות (דמעות, בעיקר) כנגד קבוצה אחרת של ילדים שבחוצפתה מעיזה להגיד שהיא זאת שמצאה אותו ראשון!
  15. להיות בטוחים שאם יתנו לכם כאפה בראש בזמן שאתם פוזלים זה יתקע לנצח- וכל מילה מיותרת.
  16. כשאתם בבריכה, להעמיד פנים שאתם אבודים בים ו/או שרודף אחריכם כריש- אני שכללתי את העניין וגם הייתי בטוח שאני סוג של אינדיאנה ג'ונס במקדש תת ימי וצריך לעצור את הנשימה עד לצד השני.
  17. אם כבר ים- למצוא מדוזה על החוף ולדקור אותה עם מקל- ולכל הפית"אים למיניהם, הן מתות בשלב הזה ממילא!
  18. טמגוצ'י- אחח, יצורים מרושעים שכמותם. אני חושב שלקטגוריה הזאת רצוי להוסיף את העובדה שאף אחד לא באמת הצליח לשמור עליהם בחיים יותר מכמה דקות.
  19. וואנבי שרלוק הולמס- בשלב כלשהוא ילדים בטוחים שהם מרגלים/בלשים. אני, למשל, פיענחתי את תעלומת השלט האבוד של 1998. הוא היה מתחת לספה.
  20. החיים הם סדרה! - הקטע הזה בילדות מחולק לכל מיני קטעים. יש את אלה שהופכים את החיים שלהם לסדרה נוסח דיג'ימון ובטוחים שיש להם כוחות על, ויש את אלה שבילדות היו ששמעו שיר מתנגן ברדיו או בדיסקמן היו בטוחים שהם בסדרה וזה הפתיח שלה/ מוסיקת רקע.

ועכשיו לחלק שלכם! נו, אתם כבר יודעים מה לעשות. עליתם על עוד קטע ילדות שפספסתי? תכתבו בתגובות, אני אוסיף לכאן. ובלי קשר, אני גם ארצה לדעת אם מישהו מכם עבר את הדברים האלה בכלל! אה?

 

עריכה:

וכעת, לקטעים שלכם:

  • עדי- לבזבז מאות שקלים על קלפי יוגי הו.
  • until the end of the land- לשאול את אמא "את אוהבת אותי?", לאלתר על פסנתר, להיגעל מנשיקות.
  • The prostitute- לפתוח מיני חנות ליד הבית ולמכור לעוברים ושבים צעצועים משומשים, צמידים, בגדים, ובכללי כל מה שלא צריך יותר.
  • השחקנית הראשית- לפתוח חנות בבית ולהשתמש בכספי מונופול כדי לסחור, למתוח אנשים בטלפון, להמציא שמות מטופשים לחבורה שלך, לראות ארבעה בעקבות החג ולא לקלוט שזה אותם הפרקים כל שנה.
  • כמעט כולכם- לעשות חוקים בזמן שהולכים, כמו לא לדרוך על הקווים, או רק בתוך המשבצות (הערה שלי: רק על הקווים רק על הקווים...)
  •  הנינג'ה הורודה- להמציא שפה משלך.
  • יוגב הפרפר הסגול- לעשות "הגענו כבר?" בזמן הנסיעה
  • מישו- להיגעל מבנות, לעשות הר של כריות
  • N_Z- לחפור להורים על היום שלך בגן
  • Miss snarcca- פארק מים בגינה

 

 

ולסיום, ברוח הפוסט, שיר של קנזס ושמו "שאלות מהילדות שלי".

 

,I want to make you understand
,Dabadndabaduah 
I´m gonna make you mine
Yes I´m gonna make you mine
It´s just a matter of time

נכתב על ידי , 12/5/2010 18:31   בקטגוריות נוסטלגיה, ילדות, משפחה, בית ספר, שחרור קיטור, פלסטלינה, פדיחות, מצחיק, מוות, לאף אחד לא אכפת מעיתונאים מדליפים  
198 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-7/6/2011 19:23
 



המטורף חוגג שנתיים לבלוג בפוסט ענקי עם כותרת מיוחדת ומגניבה, והרבה לוגואים מפעם!


לפני שנתיים בדיוק ( פלוס כמה ימים וכמה שעות) הבלוג הזה נפתח. סטואי גריפין, אותו התינוק (הגאון המטורף )

מהסדרה "איש משפחה" התנוסס על הלוגו הכחול, והפוסט הראשון נפתח במילים האלו:

 

"שלום לכולם,אני אשחר כהן וזה הבלוג שלי.

פתחתי אותו כדי לספר לכם על חיי המוזרים,וכשאני אומר מוזרים אני מתכוון לזה,

אני לא אהרוס את ההפתעה,אתם עוד תראו. אני נמוך וג'ינג'י,

ואוהב מחשבים,פוטושופ,אנימה וסרטי אימה,וגם רכיבה על אופניים.

כמו שאתם רואים יש רשימות ועיצוב ובקרוב הכול ימולא בשטויות שאף אחד לא יקרא ממילא.

אבל בכל זאת,אין לי משהו יותר מעניין עכשיו.

בקרוב עוד פוסטים,אשמח אם תגיבו,אני רוצה לראות שאני לא מדבר לקיר "

 

טוב, אולי לא לגמרי במדויק. את ההתחלה של הבלוג, פתחתי בשם בדוי מסיבות דיי דפוקות שאשמור לעצמי. לכן, כל מי שראה כמה קומיקסים חתומים על ידי שחר כהן (כמה מקורי הייתי! ראיתם את הגיוון?! שחר-אשחר-שחר-אשחר-מאפיה-מאפייה?!) שיידע שזה אני, ולא ילד שאני מחזיק במרתף של הבית, ומכריח אותו לצייר לי את כל הקומיקסים. באמת שלא!

 

בשלב כלשהו... המטורף המצויר נולד.

(הולי שיט! הוא פאקינג ממצמץ! לי לקח זמן לקלוט את זה! חבל ששכחתי איך עושים אנימציות... חבל שיש לי פוטשופ עשר!!!)

בכל מקרה, מכיוון וכל חיי היה לי מי שטיק להפוך כל דבר שאני עושה לעולם שלם, עם דמויות שיש להם פחות או יותר אג'נדה, אל המטורף התווספו ארבע דמויות חדשות, שהן בערך הבסיס שממנו צמח רעיון הכנופיה.

(הלוגו הראשון של הכנופיה, מוקטן כי המקור שלו מאוד גדול)

 

ארבעת המופלאים הם:

דיב גרבר, מור קילמי, נטע לאבימו (אני לא מאמין שזכרתי את השם משפחה שלה!!!) וכמובן: באני בובו. הדמויות הדפוקות הללו,

המביכות הללו, היו הכנופיה המקורית. דיב גרבר, שהגיע עוד מלפני זה, בתור דמות קומיקס בבלוג האימו האפל שניהלתי (יומנו של רוצח שכיר. כן, כן! האימה!!!) היה ונשאר הדמות הכי ותיקה והיחידה גם שלא שכחתי שהיא שם.

 

(הציור הראשון של דיב. כפי שאתם רואים, הוא כחול, ראשו גדול, במקום שמעון היקר הוא מחזיק רובה, ובמקום אף יש לו נקודה.)

באני בובו היה מבוסס על דמות זהה לו, שהופיעה בחוברת קומיקס שציירתי בכיתות א'-ד', אשר נקראה סופר בום.  נטע/ענת לאבימו הייתה מבוססת על ידידה טובה מאוד שלי בעבר (ענת, אם את קוראת את זה, צרי קשר!) ומור קילמי, הייתה מבוססת גם היא על ידידה שלי עם בדיחות מאוד שחורות על התאבדות. דומה? לא? הא? הא? יופי! נקסט!

 

לאחר זמן מה, כשראיתי שכל גימיק הכנופיה הזה תופס תאוצה, אל הבלוג התווספו עוד ארבע דמויות חדשות.

 

(כן, אפילו בהקטנה זה עדיין ענק)

בכל מקרה, ארבע הדמויות היו אלי כהן, זואי פלייגירל, עדנה בומבה (WTF) ועדי הוזי. אלי היה מבוסס על האח הקטן שלי (גם הדמות שלו, שרדה עד היום. בעיקר בזכות איומים מצדו) וזואי על מישהי שהכרתי בעבר, שאהבה מאוד לדבר איתי על סקס. בעוד שעדנה ועדי, הצטרפו לבלוג בזכות תחרות שעשיתי. כן, פטאתי מצידי, הבנתי שאין מה לעשות עם דמויות שממילא אני לא אשתמש בהן ובעיצוב הבא שתי הע' הלכו להן. אבל הן היו מגניבות, ונראה לי שאפילו עדיין קוראות פה.

 

לאחר זמן מה, הכרתי את הגדולה מכולן- תובל. השם שלה הופיע לפחות פעם אחת, אם לא בהקשר אז בישירות בכל פוסט ופוסט בסביבות השנה שעברה. בעקבות כך, היא גם נכנסה לכנופיה.

 

(כן, הלוגו הזה היה הלוגו הכי כבד וגדול שעלה לבלוג. בגלל זה הוא כל כך קטן)

 

שתי הע' עוד לא ירדו מהבלוג, אני חושב שזה מכיוון שפחדתי קצת שהדבר יפגע בהן. זה נרגע לי ככל שגדלתי והמצפון שלי הושחט.

אם נשארתם עד כאן, זה דבר כה נפלא! כדי לא להעמיס עליכם, הנה תקצור הרבה יותר מהיר: כפי שאתם רואים, בלוגו למעלה, מצאתי בעזרתו של איתי גל הנפלא את תוכנת הפלאש. התוכנה הקסימה אותי, והגעתי איתה לנפלאות! בשלב מסויים גם מהלוגו הנוכחי נמאס לי, ואחרי יומיים רצופים של עבודה, אלפי הפסקות חשמל, הגיע לוגו חדש והטוב ביותר... עד ללוגו של היום. אל הבלוג התווספה גם יערה, הכושית הבריטית הנחמדה, וכמובן... הע' הנחמדות עזבו להן.

מה שמביא אותנו להיום! שנתיים שלמות, יותר משבעים קומיקסים (לא כולל עלילות ישראבלוג ומלחמת ישראבלוג!) לינה סמירנוף הצטרפה לכנופיה, באני בובו פרש לחשפנות והוחלף על ידי הנבל ממלחמת ישראבלוג אודלץ נאץ.

 אני מקווה שאני אראה אתכם גם בשנה הבאה כאן.  אבל עזבו את היום הולדת המזדיין הזה,

נכון שהכותרת של הפוסט הזה גדולה?! עזבו תיום הולדת, תגיבו על זה!

 

אם לא הבנתם על מה מדובר:

הרשימה המלאה של מי שמופיע בלוגו הזה, מימין (למעלה) לשמאל!:

הפסיכולוג של בטיטול, דוקטור ואן טוחעס, בארני הדינוזאור, המעצבת מלוך נס, עדנה בומבה, עדי הוזי, לינה סמירנוף, זואי פלייגירל, באני בובו, שפרה האמבה של שולמן (הופיעה בתפקיד ראשי במלחמת ישראבלוג, בקרוב תחזור גם ל2), דנה ממפרץ האהבה, מור קילמי, דיב גרבר, המטורף החמישי, יואב מאור, אמילי (יערה) אינגליש, לירוני, תובל שטיינר, אודלץ נאץ, איתי גל (צויר על ידיו), מגיב נאצה, סטואי גריפין (המטורף הראשון), המטורף השלישי, המטורף השישי והנוכחי, קרטון החלב מהקליפ של קופי אנד טיוי (עוד ווראציה של המטורף, אותה תוכלו לקרוא בבלוג השני שלי), המטורף הרביעי, המטורף השני, אלי כהן, ובלו צ'יפס.

 

אגב, מישהו כבר קרא את דף האודות של הבלוג?

 

 

 

אם מישהו שואל למה השקעתי כל כך הרבה בפוסט הזה, ושאף אחד לא מתעניין בהיסטוריה של הבלוג הזה. עשיתי אותו בשבילי, כדי שאוכל להכנס לפה בעוד שנתיים ולראות את זה. אז עזבו את הפרטים הקטנים, תגיבו על תמונת הכותרת! והוהוהוהוהו

נכתב על ידי , 29/5/2009 17:35   בקטגוריות יום הולדת לבלוג, שנתיים, לוגו מיוחד, נוסטלגיה, דיב גרבר, איתי גל, דוקטור ואן טוחעס, יואב מאור, תובל הסתומה, המטורף ההוא, שחרור קיטור, אינטרנט, אקטואליה, קומיקס, קריקטורות, מחווה לבלוגרים  
63 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של המטורף ההוא ב-29/5/2009 20:12
 



המטורף מחטט בארגז הכחול ומוצא הרבה נוסטלגיה וקומיקסים. (וגם- אתר רשמי לבטיטול!)


לפני שאתחיל בקומיקס, אני שמח לציין שקומיקס על חנן גולדבלט סוטה המין התפרסם בפורטל הנוער,

מי שקורא יהיה בליבי לנצח- מי שיגיב יקבל תמונה של שבלול!

http://www.no-r.co.il/item.php?id=1113

 

איזה שבוע לא נעים במיוחד, את הפוסט אני כותב בתשע בבוקר מביתי אשר באיפה-זה-לעזאזל. ואני כותב אותו כשאני עם כאבי בטן רבים ולא נעימים.

אז מרוב שיעמום, התחלתי לחטט בארגז הפלסטיק הכחול עם המכסה הירוק שיושב מתחת לרגליים שלי ליד המחשב, ומסתבר שלשם הכנסתי כל קומיקס, כל שרבוט, וכל ציור שאי פעם ציירתי. התחלתי לחטט במגירות ומצאתי הרבה מאוד דברים.

 

  • שתי חוברות קומיקס מלאות עם 49 קומיקסים בכל אחת שצוירו על ידי בעיפרון, ושמם הוא "חרקים". קומיקס שציירתי בכיתה ו'-ז' על עולם החרקים. יילדים מבית הספר הקודם שלי במ"צ שקוראים פה (ומספרם מונה את הספרה 2) אולי יזהו כמה מהציורים שיופיעו בפוסטים. וזה כי כל פעם שציירתי קומיקס רצתי להראות לכל הכיתה. אני פאטתי!
  • "סופר-בום" חוברת עם קומיקסים על גיבורי-על. כשקראתי את הקומיקס הבנתי שפעם היה לי כישרון (ואולי עדיין) להפוך כל שטות לסיפור עלילתי שלם עם דמויות ואג'נדה. בכל מקרה, באני-בובו הארנב הגאון התחיל את דרכו הארוכה אל הבלוג מחוברות סופר בום, שבחוברת עצמה הוא נקרא "ולדי הארנב" והיה לו צבא רובוטים.
  • חוברת "דיב". מה ששמעתם! ההתחלה המלאה של דיב!
  • ועוד הרבה קישקושים.

נורא שמחתי והתלהבתי מהחוברות וקראתי אותן שוב ושוב. אז כדי שלא תבכו כמו איזה נקבות, קבלו "טעימה" והמיטב של כל כיתה ו'-ז' שלי!

לחצו על התמונות כדי להגדיל אותן. (אה, ובחלק מהקומיקסים אתם עלולים לא להבין את הכתוב. תתמודדו, הייתי בכיתה ו'!)

 

חרקים:

  

 

סופר-בום

 

דיב

 

הודעה חשובה מאין כמוה:

בטיטול, הקומיקס השבועי שעולה לפורטל הנוער השתדרג השבוע לאתר משלו!

כן! אתר! משלו! מה שקראתם! נו! זה מה שכתוב! הבנת הנקרא!

חוץ מזה, שבשבוע הבא תחשף עוד הפתעה ענקית שקשורה לבטיטול, ואני מתכוון, ענקית! ענקית ממש! כאילו ממש ממש ממש!

אז עד אז, כנסו לאתר-תגיבו, תקראו פרקים, תשלחו לי מכתבי זימה והצעות מפתות וכולי וכולי!

 

לחצו על הלוגו כדי להכנס:

 

 

.עוד שבועיים ושישה ימים!

נכתב על ידי , 14/11/2008 19:06   בקטגוריות ציורים, קומיקס, נוסטלגיה, טימטום, דיב, חרקים, ארגז כחול, שחרור קיטור, אינטרנט, שרבוטים, שיעמום, חולה  
60 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של המטורף ההוא ב-16/11/2008 15:00
 




דפים:  
241,817
הבלוג משוייך לקטגוריות: החנונים , הומור וסאטירה , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשחר כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשחר כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)