אחח, הימים היפים של גיל ההתבגרות! הצרחות, הבכי, הלחץ, ניסינות נואשים להתאבד ואלפי פסיכולוגים טבועים בכסף מהורים מודאגים ותלמידים שאיבדו את השפיות והתחיל לחתוך את עצמם עם כפית, אכן פרח החיים. אולי גם אתם הגעתם השנה לכיתה י', ומשיעורים נחמדים וקלילים עברתם למשטר צבאי ספק-עם-נאצי יחד עם המורים שלכם, שפעם היו חברמנים, היום פקעות עצבים שצורחים עליכם שחייכם אבודים. (טוב, לי יש מורים חברמנים, אבל אני בבית ספר דמוקרטי! אני היפי שרץ בשדות ומפריח בועות והחיים שלי יפים, לא יודע מה קורה בבתי ספר עירוניים, המורים אונסים אותכם בשירותים וכאלה?)

החיים יפים בגיל הבגרות. ובמיוחד החיים שלי, וזה בגלל שעם ההתכוננות לבגרות למדתי תובנות עמוקות לחיים. ועכשיו נחזור למציאות, אני פקעת עצבים מהלכת שמקום להתכונן עושה דברים אחרים חסרי חשיבות, ואז מגלה שיש לה מבחן בקרוב ומאבדת את השפיות. אם אתם בכיתה י' וצריכים עזרה (לא נפשית, בשביל זה יש את דוקטור פיל) הנה לכם מדריך ובו אסכם את ההפך מכל מה שעשיתי. אחרי כל נושא אכתוב גם את מה שאני עושה, כי דוגמא אישית זה לחננות. אם אתם מתחת לכיתה י', זה ייתן לכם מבט על העתיד העגום שלכם- או עבר עגום למי שכבר היה בי'.

אם אתם תעשו ההפך מכל מה שעשיתי, אתם תצליחו במתכונות, בבגרויות, ובמשחקי סקס ליליים עם חבריכם לכיתה (מה, רק אני? המפ.)

דחיית עבודה

מה שצריך לעשות:

 לא לדחות. שמדברים על מתכונות ובגרויות אתה מצליח בראש שלך לגרום לזה להראות רחוק ממך- כמו הצבא, או עבודה, או ילדים. לא באמת משהו שקשור אלייך, ולכן אתה הופך אותו לחסר חשיבות למרות שהוא בעצם חשוב מאוד. אנשים חשובים כבר עשו את זה לעצמם: הממשלה על גלעד שליט, הממשלה על המצב הכלכלי, הממשלה על עזה, (וגם אובאמה על איראן, אבל זה סיפור אחר)
מה שצריך לעשות זה להתכונן. לא משנה באיזה תאריך אתם קוראים את זה, תוציאו ספרים, ותקדישו שעה ביום להתכוננות.

מה שאני עושה

מה? בגרות? זה לא במאי או משהו כזה? נו, באמת! יש לי עוד מלא מלא זמן, ואני חכם והכול! אני צריך רק חודש להתכונן לבגרויות...

דברים שאתם עושים אם יש לכם הפרעות קשב וריכוז

מה שצריך לעשות:

 מה שמוביל אותי לדבר הבא- ריכוז. אתם לא יכולים להתכונן כשאתם מתכתבים בפייסבוק. אתם לא יכולים להתכונן כשאתם שומעים מטאל בקול רם, אתם לא יכולים להתכונן כשאתם רואים את העונה החמישית של דוקטור הו שיוצאת ב3.4 ומאט סמית' לא גרוע כמו שחשבתי וסטיבן מופאט בתכלס תסריאטי הרבה יותר טוב ומגיע לו להיות הראשי ואיפה הייתי? אה כן, אל תעשו את זה גם.

מה שאני עושה

אני מתכונן תוך כדי ששיחקתי קצת בDragon age וגם בחבילת התוספות וגם קצת בריסן, וגם אחרי שראיתי דוקטור הו, בונז, איך פגשתי את אמא, רובין הוד, והאוס וסאות'פארק ומשפחת סימפסון. ובתכלס? אני לומד! למשל, איחוד איטליה התחיל בזמן שאיטליה הייתה מחולקת לגילפרי, סרינגפילד ונוטינגהם, ואז הדוקטור ובות' ובארני סטינסון גרמו ל...אה...מהפכה קצרה... שבגללה קיסר הדאלק והשריף גירשו אותם...

אבל אז האוס בא! ואה... זרק עליהם ויקודין...

לחץ

מה שצריך לעשות:

טוב, הגיע היום של המבחן (את זה אני אומר מניסיון במתכונות ומבחנים רגילים) ונגיד ובמקרה אתם מרגישים שאתם לא מספיק בקיאים בחומר, והלב שלכם מתחיל לדפוק ואתם מרגישים כמו בריטים שנשפך להם התה. אז אתם יכולים להתעלף, זאת בהחלט אפשרות! אבל אתם יכולים גם להרגע, לנשום עמוק ולהבין שהמבחן הזה הוא לא גזר דין מוות, ושאין לכם מה להלחץ.

בכלל, הייתי מציע לכם לא לדבר עם חברים על המבחן, להתנהג כאילו הוא לא קיים עד שאתם נכנסים אליו.

מה שאני עושה

מה?!?!?! מבחן?!?!?!?! מתי?!?!?!??!?! אבל!!!!!

התכוננות

מה שצריך לעשות:

טוב, הדרך הכי טובה להתכונן היא לסכם את החומר. זה משעמם, אבל כשאתם מפשטים את המידע אז המוח שלכם לא צריך לזכור כל כך הרבה דברים. אחרי שסיכמתם פעם אחת, תסכמו עוד פעם! תנסו לקצר את זה עד שכל מילה שתופיע היא מילה שצריך לזכור למבחן.

מה שאני עושה

בלה בלה בלה... מהפכה צרפתית... בלה בלה... מאפייני המדיה.... בלה בלה בלה.... ביטויים בשפה העברית.... טוב, אני מוכן!

בזמן המבחן

מה שצריך לעשות:

 מבחן זה לא שיעור! במבחן אתה צריך להשתדל לא להכנס לחלומות בהקיץ, או שתמצא את עצמך אבוד לגמרי. תנסו להתרכז במבחן, ובבקשה, באמצעים טבעיים! לקחת ריטלין סתם יגרום לכם להיות זומבים מפחידים.

מה שאני עושה

פרוייקט סן פרנסיסקו הולך ובא. בעוד כשבוע וחצי (!) אני עולה על המטוס וטס אל הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו להתארח עם משפחה אמריקאית לעשרה ימים. את רוב הדיבורים על זה כבר דיברתי בפוסט הראשון. בפוסט מעניין ויפה כמו הקשת בענן הזה אדבר על שני ימי הסמינר שביליתי בבית הספר, ישנתי בתוכו והכל כהכנה אחרונה לקראת הטיסה. ביחד עם סוף הסמינר, גם הפוסט הזה הוא סוג של סגירת מעגל.

 ובכן, חדל דיבורים, נתחיל בפוסט! יאלה! עכשיו! קדימה!

הכל התחיל אחרי הרבה דיבורים על זהותינו היהודית, על איך צריך להתנהג בארה"ב (אסור להגיד שיט, למשל- משום מה), וכל מיני דברים שוליים ולא מעניינים ובסוף הגיע הקטע לו כולנו חיכינו- ההפסקה! ווהו! להסתובב בבית הספר כחשוך בצורה פסיכית רק נותן לחדר מתמטיקה להראות יותר מפחיד ממה שהוא, אבל הוא נותן כמה יתרונות. כמו לדבר על דברים מפחידים ולהפחיד את הבנות שצורחות.

משיחה על כת השטן השיחה גלשה אל המספר 23. אם מישהו לא מכיר את המיתוס סביב המספר, אתקצר לכם אותו כאן:

לפני המיתוס, המספר 23 נמצא בכל מקום. כל מקום בו יש מספרים או אותיות מוביל כך או כך אל המספר עצמו-

על המיתוס נעשה גם סרט בכיכובו של ג'ים קארי, אבל זה לא שורש העניין.

הקטע הוא שהמספר עצמו באמת מחרפן אנשים כי נראה שהוא רודף אחרייך. האמת סביב זה שאם מתאמצים אפשר למצוא כל מספר בכל מקום, ובמיוחד את הספרה 2 ואת הספרה 3 וזה בסך הכל בולשיט רציני. אבל- כמה שניות לאחר שדיברנו על זה, ילדה אחת שהלכה איתנו צעקה "תראו!" וראינו ילד רץ לידנו שעל החולצה שלו כתוב בענק "23". כולנו דיברנו ואמרנו "וואי איזה קטע איזה צירוף מקרים" אבל צירוף המקרים נעשה בהמשך הערב למאוד מפחיד...

המשכנו ללכת ונתקלנו במכונית שעל לוחיץ הרישוי שלה היה כתוב בדיוק בסוף "23". כמובן שזה לא דבר כזה מדהים אז התעלמנו, אבל כשראינו שלושה מכוניות ברצף בסופן "23", התחלנו להתחרפן. התחלנו לנסות למצוא אותו למשל בשם שלנו- שימו לב לכמה עובדות שמובילות ל23 וגם דברים מוזרים שקרו לי עם המספר הזה.

• תאריך יום ההולדת שלי: ה23/11/93 - העשרים ושלוש בהתחלה מובן מאילו. אך כמה זה אחד ועוד אחד? שתיים. אם נוריד את 9 מכל המשוואה הזו נקבל 23/2/3. ונוכל להפוך את זה ל23/23.
• כשחיפשתי כדי למצוא משהו על "אשחר כהן" שקשור ל23 חיפשתי "אשחר כהן" בגוגל, בשורה למעלה מצד שמאל היה כתוב כמה תוצאות נמצאו: תוצאות 1 - 10 מתוך כ- 18,800 עבור אשחר כהן ‏(0.23 שניות) 
• כמו שאמרתי, שלוש מכוניות ברציפות עם המספר 23.
• אותו הילד שראינו רץ עם החולצה ועליה "23", ישב בכיתה והמנורה היחידה שלא עבדה וממש הבהבה הייתה מעליו.
• אה, ו2 לחלק ל3 יוצא 0.666

(איזו חפירה, אבל כשסיפרתי את זה לילדים בכיתה הם אמרו שזה מטומטם! אבל זה נכון! תזהרו! המספר ירדוף אחריכם כפי שהוא רודף אותי! *צורח ורץ במעגלים*)

אה.. אניוואי קצת סטיתי מהנושא העיקרי. כשסיימנו להתחרפן אני מאי ואייל יצאנו לנו לטייל בעולם הקשוח והאפל של בית הספר והסתובבנו פה ושם, ראינו את "אל תתעסקו עם הזוהן" ואז בבוקר שלמחרת (היום) יצאנו לטייל בבית הכנסת של הקיבוץ ואני נרדמתי. (בבית כנסת!)

ואגב, למי שלא הבין למה ביום רביעי לא יצא הפיילוט של בטיטול במעריב לנוער, מסתמן שהוא יצא בשבוע הבא.

אז ב4/5 הבלוג יכנס לפגרה של עשרה ימים, ויחזור בפוסט תמונות ענקי מסן פרנסיסקו והרבה סיפורים. בפוסט הבא תיהיה הפתעה רצינית מאוד וגם בפוסט שאחריו. ולסיום, זוכרים את להקת "מתה מעייפות בצ'כוסלובקיה"? הלהקה הכי מדהימה בעולם? אז קבלו את הסינגל הראשון שלהם שיתפרסם פעם בפוסט. מוכנים? קבלו את עדי, הילית ותובל בשיר "תקשיב לי בייבוש"- השיר שכולכם לא תפסיקו לשמוע עד שיגלו שאתם שומעים את החרא הזה!

שמרגיש שיש יותר מדיי מספרים בפוסט הזה.