• ילדה-קטנה-מפחידה-רוצחת-אנשים-בעקבות-קללה-יפנית-סינית-קוריאנית-תאילנדית-פיליפינית-מצרית-גרמנית-צרפתית-חייזרית-עתיקה
• איש-מפחיד-רוצח-מתבגרים-בשיטות-מתוחכמות-בסוף-רק-הכוסית-הראשית-שורדת
• זומבים-אוכלים-אנשים-קבוצת-שורדים-עם-רובה-אחד-מישהו-מהם-נדבק-במחלת-הזומבים-והם-לא-יודעים-מה-לעשות
• קבוצת-חברים-נוסעים-אוטו-מתקלקל-עיר-נטושה-מתים-אחד-אחרי-השני-רוצח-קניבל
• רוצח-מטורף-מחזיק-אנשים-במרתף-מלכודות-מתוחכמות-תפנית-בסוף
• פיל-או-חזיר-או-נחש-או-קרנף-או-ממותה-או-ברבור-או-חתלתול-חמוד-ענקי-ותוקף-את-טוקיו
• רצף-אירועים-דבילי-ונטול-היגיון-שצולם-במצלמה-מעפנה-בתחילת-הסרט-כתוב-"קרה-באמת"

חשוב לזכור את הכלל החשוב בבחירת שחקנים לסרט אימה- לשחקנים טובים אין מה לחפש בסרטי אימה! אנחנו מדברים פה על כסף, שוב, ולכן רצוי שישתתפו שחקנים מרובי ציצי וריבועים, אשר מותם ימהל בעונג מיני מסוים. דוגמה: פריס הילטון, ג'ארד פדלסקי, שרה מישל גלר, ואתם אפילו יכולים להיות יצירתיים! מיילי סיירוס, למשל. עוד פרט שחשוב לזכור: בסרט חייבת להיות כוסית בלונדינית ועליה נרחיב בהמשך.

שלב 3- לוקיישן לוקיישן לוקיישן
חוף ים, למשל, לא ממש מתאים לסרט אימה. אלא אם כן אתם בונים פה על ריימיק אימה לbaywatch (לא שאתם צריכים, המקור מספיק מפחיד)
אם כך, מהם המקומות המושלמים לצילום סרטי אימה? רצוי מקומות פסטורליים משהו, המסתירים בתוכם טוויסט מבעית.  רעיון נהדר, הוא האיזור הדרומי של ארה"ב, ובעיקרו טקסס. טקסס על ביצותיה הרבות, והערבות הנטושות היא מקום מעולה לרוצחים מטורפים וחמדמדים.
אם אינכם אוהבם את טקסס (מסיבה ברורה) תוכלו לבחור מקומות נטושים באשר הם -מוזיאונים, בתי מגורים, דירה בבניין פאר, ארגז חול נטוש,
פינה אפלה בגינה הציבורית- הכל מתאים.

שלב 4- עירום נשי
סרט אימה אינו שלם בלי ציצי. מצאו אחד.

שלב 5- הרציחות!
קיימים שתי שיטות לרצח בסרטי אימה- מוטיב חוזר, או יצירתיות. במוטיב החוזר כל הדמויות ימותו באותה הדרך (הצלצול) וביצירתיות, לרוצח קיימת נפש של משורר ולכן קורבנותיו מתים בשלל דרכים מקוריות- גירוד קרנית העין עם כפית עד מות הקורבן, מקלחת חומצה, מרתון שמש.

שלב 6- תחילת העלילה 

מבנה העלילה משתנה בהתאם לסוגי הסרטים שציינתי בשלב 1, לכן אתמקד בז'אנר ה"מתבגרים המרוטשים" האהוב. הנה לכם סדר העלילה כפי שהוא מתקיים כמעט בכלללללללל סרטי האימה. הסרט יתחיל בפתיח שמציג רצח של דמות חסרת תועלת, או מתמקד בעברו של הרוצח.
לאחר מכן תיהיה התחלה האמיתית, תוצג קבוצת מתבגרים, לפעמים באיזור המגורים הרגיל שלהם, לפעמים בroad trip. קיימים היררכיה בקבוצה שלהם, זוגות, ושאר חרא שלא באמת חשוב לעלילה.
לאחר הרבה דברים שיעמום בסגנון "אמריקן פאי", המתבגרים שומעים על הרצח, או שקורה להם משהו מוזר (באמצע הרואוד טריפ, למשל, האוטו נגנב!) והפחד מתחיל. ואז מגיע הרצח ראשון. חשוב: התמקדו בדמות הכי לא מעניינת. זכרו- לא זאת שאתם הכי פחות אוהבים, סוציומטים מתים בשלב יותר מאוחר! ולאחר מכן, בהלה! עכשיו המתבגרים המסכנים מתחילים להתבכיין! ועכשיו הגענו אל הדמות הראשית- הדמות הראשית תמיד תיהיה נערה ביישנית וחביבה, בלונדינית ברוב המקרים, עם חבר מעצבן שאותו היא מאוד אוהבת. בשלב ה"הבהלה" הנערה הביישנית תיהיה הראשונה להבהל, בעוד חבריה משליכים את העניין הצידה וחוזרים לתעסוקתם.
רצח שני. רצוי שהרצח השני יהיה כפול, ויתבצע בזמן שחבר וחברה יבצעו סקס סוער, המשלב הרבה שדיים. (בסך הכל, הבתולים הם אלה ששורדים בסוף הסרט)  בשלב הזה המתבגרים מודעים לרוצח, ווהעלילה תופסת תאוצה.

שלב 7- הבהלות
סרט אימה אינו מושלם ללא ההבהלות הנדרשות! למשל, הנערה בחדר... שומעת קול מכיוון המקלחת, נכנסת בשקט... מוסיקה שקטה ומתגברת... היא רואה צל של איש מאחורי וילון האמבטיה! היא פותחת את זה בפחד... המוסיקה בשלב הזה צורחת!!!!!!! ואז היא מגלה שזה מטאטא. עם חולצה. ודלי מעליו. היא נושמת לרווחה, ואז הרוצח שעמד מאחוריה כל הזמן הזה פותח לה את התחת.

שלב 8- סדר המוות

לפני שנמשיך עם מבנה העלילה, הבה נקטלג את הסדר בו סטריאוטיפים של המתבגרים ימותו בסרטי אימה. נגיד שיש שבעה מתבגרים? הבה נהרוג אותם!

1. מתבגר חסר חשיבות. דמות של "חולצה אדומה", משמעותה שקיים בשביל למות ולקדם את העלילה.
2. חבר וחברה, לא הגיבורים! מתים בעירום.
3. דמות קומית. בשלב כלשהוא נמאס מדמויות קומיות בסרטי אימה, אז באמת שאין בעיה להרוג אותם בשלב הזה.
4. האנטיפט. בכל סרטי האימה קיים הג'רק הזה, וזהו שלב מצוין להרוג אותו. בדרך כלל לא יהרג על ידי הרוצח, אלא על ידי חבריו- לאחר שאיבד את שפיותו בניסיון להציל את עצמו.
5. עכשיו אנו מגיעים אל שלב בו נשארים רק החבר והחברה, וזה מוביל אותנו אל השלב הבא...

שלב 9- המרדף
ההיי-לייט של הסרט נגמר במרדף המערב את הפרגית הראשית, מלווה בחבר שלה (או באחיה, אם החבר הוא האנטיפאט שכבר נפטר לו) ושניהם עסוקים בעיקר בריצה, עם היידים למעלה, קוראים לאימא. הדמויות יקבלו בסופו של דבר ביצים, כמובן, ויתחילו להחזיר לרוצח מכות.

שלב 10- הסוף המר
בסוף המרדף מתרחש עימות בין הקורבנות לרוצח, בדרך כלל במקומות מסוכנים משהו כמו צוק, או מפעל לגיזום עצים, או מקדולנדס, ובו לסוף הרוצח ימות. הניצולים ילכו אל האופק בשלווה... ואז, בשוט האחרון התמקדו ביד של הרוצח, ותנו לה לזוז מעט. אנחנו בונים על המשכון, כן?

יצא לקולנוע הריימיק ל"סיוט ברחוב אלם." לכל מי שמטיל ספק האם בפוסט הזה קיימת פיקטיביות, מוזמן לראות אותו ולהגיד לי אם זה לא היה המבנה המדויק (:

קיץ נוראי לכולכם!

לרוווווווו

 

כן, הנה זה קרה שוב. אחרי ששנה שעברה שיחקתי בתפקיד "הצייר העיוור עם המבטא הכאילו צרפתי שתקעו אותו בסוף ההצגה עם מונולוג קיטשי של ילדים אוטיסטים והוא יצא ממש מביך" החלטתי שלא עוד. לא עוד תפקידים בינוניים! לא עוד מבוכה כלל בית ספרית בתפקיד האתנחתא הקומית! ואז קיבלתי תפקיד בתור אח קטן קפיטליסטי שאוהב לשחק בברביות. החיים שלי נוראיים.

למזלי הרב, הברביות היחידות שנמצאו היו עירומות, וילד שאממ... מחכך ברביות ערומות אחת בשניה זה לא מראה חינוכי במיוחד. לכן מצאתי בבית בובה של ג'ירפה, והעולם ניצל שנית. ההצגה בה אני מופיע היא הצגה מעולה אותה כתבו ידידי האיכותיים בהחלט שי ומאי (תמונות זימה סקסיות שלהם מיום ההולדת שלי תוכלו לראות כאן) וההצגה היא משל (לא לאשראי, אני לא שי אביבי) לקפיטליזם. בהצגה, העולם כולו הוא לוח מונפול אותו מנהל מונופולי (הזקן מהמשחק פה למעלה, שציירתי מחדש לדף הוראות מונפול שחילקנו לקהל ) ומשפחה ענייה אחת מתחילה לצבור נכסים וקונה את כל העולם עד לסוף הבלתי נמנע. ככה טרגדי, ככה מקסים! אני הייתי הילד הקטן, שעובר תהליך התבגרות כואבת בזמן שמשפחתו נהיית מכורה לכסף והעולם מושמד על ידי מטאור ענקי ולמה אני נוהג להפוך הכול לדרמה?!?!?!

וזה היה נפלא, זה היה הסיבה שלא עידכנתי בימים האחרונים (חוץ מכמובן, מותה של הכלבה שלי)

חוץ מזה, אני שמח להודיע לכם שלמרות שקיבלתי את תעודת סוף השנה, אני עוד חי! בכל מקרה,  הנה התעודה שחשבתי שאקבל (אין קשר בין הנכתב לתעודה למציאות, כי אם כן זה היה מאוד מאוד לא נעים להעלות את זה, נכון? אז הנה התעודה המזופית שלי, שעשיתי בעצמי, בפוטושופ! בסדר?!):

ולנושא הבא. בצער רב, אני רוצה להודיע לכם שאנו נפרדים השנה מעדן דג-דגן, ידידתי בעלת החזון לטובת חולון. אני אישית, לא מבין אנשים שרוצים לגור יותר קרוב למשה דן. אבל שיהיה לה בתיאבון. אל תלכי אלוהים אדירים!!!!!!!!!!!!!

היו לי פרידות דיי רבות השנה, קצת קשה לעכל את העובדה המצערת במיוחד שאני כבר לא ט'ניק, ששנה הבאה יהיו לי בגרויות (הבלוג, לצערי כמובן, יושפע מכך במידה מאוד קשה) והכי נורא וחשוב: שאני מתקרב בעוד צעד, להתבגר. הו, הו, הו.

לפני שאשקע בדיכאון תהומי, אני רוצה להמליץ לכם על סרט לכל המשפחה: סיוט ברחוב אלם! את הסרט הנוסטלגי ראיתי אתמול בשמחה ונהנתי לגלות שמדובר בקומדיה פארודית על ילדים עם קרי לילה ולא, על פי תקציר הסרט, בסרט אימה מצמרר על רוצח פסיכופט. המשחק המקסים של השחקנים (הו! אמא! לעזאזל עם השינה!) התסריט המשובח (הצילו, הצילו! רודף אחרי רוצח, אולי אני ארוץ אל תוך סמטה חשוכה?!) והאפקטים (אלוהים! הצילו! הרגל שלי נוטפת רוטב עגבניות! זה גם טעים וגם חלקלק! האימה!!!) באמת עושים את הסרט הזה לדבר הבא. הנה לכם טעימה קטנה ממנו! (בקרוב אגב, יעשו לסרט גרסה חדשה. אני מצפה לזה! מממ!)

"הו, פרדי קרוגר! אני לא מפחדת ממך יותר!"

"אעהעהעועהעעוהוהו!!!!"

"לא, פרדי! אתה לא עוד ניזון מהאנרגיה שלי! לא עוד!"

 "טחול!!! מממ!!! דם!!!!"

"זה נגמר פרדי! תודה שהפסדת, תודה!!"

"אעאעעאהוהוהוהוהוהו!!!! טחוללל!!! טחול!!!!!"

אז זהו! קיץ!

זה אומר שאני מתפנה אל הבלוג, וזה עומד שעומדים להיות פה הדברים הבאים:

• ביום האחרון של החופש, יגיע גם הפרק האחרון של מלחמת ישראבלוג 2. הקומיקס יימשך כל הקיץ!
• בקרוב מאוד, כפי שהובטח, מישמיש וחברים חוזר!
• מעתה והלאה, המנויים והמגיבים של הבלוג יתחילו לקבל כל מיני הפתעות (לא סרטוני זימה!) אל תיבת המייל שלהם. מדי פעם קומיקס, או איזה שלט מגניב לחדר, להנאתכם (:

בגלל שרובכם מסיימים רק בשישי, שיהיה לכם אחלה של יום אחרון! אני אשב בבית, ואחשוב עליכם, לומדים!

בונוס מיוחד!

מכירים את הפרסומת לבדיקות לסרטן צוואר הרחם שמסתובבות פה בישראבלוג? שימו לב לבחורה מהפרסומת, ולמי היא דומה...

אכן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אבא, איפה הכרס שלך?!